לפני שתי עונות סיימה איינטרכט פרנקפורט את הליגה הסדירה במקום ה-16, וניצלה מירידה בזכות ניצחון במבחנים על נירנברג. העונה, פרנקפורט רצה בצמרת הגבוהה ואם תמשיך כך יש סיכוי טוב שתסיים בליגת האלופות. מה קרה פה בעצם?
פרנקפורט מעולם לא הייתה אחת הגדולות בגרמניה. האליפות היחידה בה זכתה הקבוצה הייתה ב-1959, הרבה לפני הקמת הבונדסליגה ותקופת הכדורגל המודרני. יש לה 4 גביעים, גביע אופ"א ב-1980 והפסד לריאל מדריד בגמר גביע האלופות של 1960, הפסד 7-3, עדיין משחק הגמר עם הכי הרבה שערים. מאז 1995, הקבוצה הספיקה לרדת (ולחזור) 4 פעמים, והייתה מאוד קרובה לחזור לבונדסליגה השנייה לפני פחות משנתיים.
השינוי הגדול של פרנקפורט התרחש במרץ 2016, עת הוחתם לתפקיד המאמן ניקו קובאץ'. אחד השחקנים הבולטים של נבחרת קרואטיה בשנות ה-90 וה-00' בכלל נולד בחלק המערבי של ברלין, ושיחק בבונדסליגה לאורך רוב הקריירה שלו (וגם כשלא שיחק בגרמניה, עשה זאת בבונדסליגה האוסטרית) כאשר עבר בהרטה, לברקוזן ובאיירן מינכן.
כקשר מרכזי, שזכור בזכות מסירות מדויקות ויכולת תיקול מעולה, קובאץ' בנה את הקבוצה בצלמו ובדמותו – טקטית, ממושמעת וחזקה מאוד. פרנקפורט לא הכי מדויקת בבונדסליגה (75% לעומת 83% של דורטמונד ו-87% של באיירן), אך השחקנים של קובאץ' מחפים על כך בכמה דרכים, כולל קרבות אוויריים, כאשר היא זוכה ב-23 קרבות אוויריים למשחק, לעומת 17 של דורטמונד, 20 של לייפציג ו17 של באיירן.
כמות הכרטיסים הצהובים של שחקני פרנקפורט, גם היא גבוהה בהרבה משל שאר יריבותיה לצמרת. על פניו זהו חסרון, אך אלה שמכירים את הבונדסליגה יראו שניקו קובאץ' הפך את קבוצתו ליחידה לוחמת עם שיבוטים של דמותו כשחקן.
אם בעונה שעברה פרנקפורט פתחה חזק אך קרסה בהמשך, השנה לא נראה שזה יהיה כך. מי שעושה את ההבדל הוא קווין-פרינס בואטנג, אחיו של ג'רום. פרינס, שהגיע השנה לאחר שהשתחרר מחוזהו בלאס-פאלמס, נחשב כבר לשחקן גמור. יותר מדי בעיות משמעת פגעו בקריירה של שחקן נבחרת גאנה (האחים בואטנג חצי גרמנים וחצי גנאים) – מוכשר, אבל טראבל מייקר. לא בדיוק סיפור מקורי.
העונה, בואטנג הפך להיות בדיוק ההפך מהדמות השלילית אותה בנה לעצמו לאורך הקריירה. הנסיך כבש שישה שערים העונה, רובם ברגעים חשובים, והפך למנהיג הקבוצה על המגרש. במקביל, הוא ממשיך ללחום נגד הגזענות בגרמניה ושינה את תדמיתו מקצה לקצה.
מעלה נוספת של פרנקפורט היא שבניגוד ליריבותיה לצמרת, היא מחזיקה בסגל אלמוני יחסית. מלבד בואטנג, רוב שחקני הקבוצה לא מוכרים לאוהד הממוצע. אם לבאיירן יש שלל שחקני על, לדורטמונד יש את רויס, גצה ושורלה, ללייפציג יש את ורנר ופורסברג, וללברקוזן יש את ברנד לנו, לאון ביילי ואחרים, לנשרים יש סגל צנוע – וזה מה שעוזר לניקו קובאץ' לשים את טביעת האצבע הכל-כך מורגשת שלו.
לסיום, אי אפשר בלי מילה על מרקו רוס. הבלם בן ה-32 נולד 25 ק"מ מפרנקפורט, ומשחק במועדון מגיל 11 כמעט ללא הפרעה, חוץ משתי עונות בוולפסבורג. קפטן הקבוצה חזר העונה למגרשים לאחר מאבק במחלת הסרטן. רוס כמעט הוריד את הקבוצה ליגה לפני שתי עונות (כבר שער עצמי במשחקי המבחן) והעונה הוא עוזר להוביל אותה אל שיאים וגבהים חדשים. הנשרים נוסקים מחדש.
