הייתה זו שעת ערב מאוחרת ביום ראשון. דקות מספר לפני סגירת חלון ההעברות, קיבלו אוהדי פיורנטינה הודעה רשמית - חוסה קאייחון מגיע לפירנצה. האוהדים הסגולים, שזועמים בימים האחרונים על העברתו של פדריקו קייזה ליובנטוס, לא הקדישו יותר מדי תשומת לב להגעתו של הווינגר הוותיק. אך קאייחון, כמו קאייחון, לא מתרגש מחוסר הערכה. הקריירה הארוכה והמפוארת שלו לימדה אותו שבבוא הזמן, הוא שוב יצליח להפתיע את כולם. מור שפייר על אחת ההחתמות החשובות ביותר במרקטו האחרון.

במשחק הראשון בעונה הבנתי שלמרות הרכש המפוצץ, המשימה לא הולכת להיות קלה. תבוסה כואבת 1-4 לסמפדוריה בסופר קאפ האיטלקי לא היתה בדיוק מה שציפיתי לו, אך לאחר מכן נהניתי מרצף משחקים קלים ושבעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות

איך נולד לו טור על אנג'לו די ליוויו? אולי זה הגעגוע לגביע האלופות האחרון שבו יובנטוס זכתה. אולי זה סתם משהו שקפץ לי בראש מלצפות בתקציר של פיורנטינה-נאפולי. אולי, זה מתוך צורך להיזכר בימים קצת יותר דומיננטיים של הליגה האיטלקית.

מדי שנה מספקים לנו טורנירי הגביע השונים לא מעט הפתעות והזיות. עם זאת, ואולי אני מדמיין, נדמה כי העונה כמות ההפתעות גדולה מהרגיל, וצריך לעשות מעט סדר בבלאגן.

הפעם יגיע תורם של שמונה כשרונות צעירים נוספים ששווה לסמן כבר היום לקראת הפריצה הגדולה הצפויה בשנים הקרובות.

האפרוריות והעובדה שהכוכב הגדול הוא בכלל שוער, גרמו לכישלון. לדוגמא, במונדיאל 2006 למרצ'לו ליפי המאמן היה כאב ראש בהתקפה בדמותם של דל פיירו, טוטי, אינזאגי, לוקה טוני, גילארדינו ויאקווינטה. להבדיל מליפי, לונטורה המאמן בקמפיין האחרון לא הייתה אפשרות יותר מדי לבחור: אימובילה, גביאדיני, זאזה ובלוטי (עליו עוד נדבר) שהשלימו סגל אפור ומשעמם. בטור זה אערוך לכם היכרות עם שחקני העתיד של איטליה.