Tag Archives: Hazavit

השבוע שודרו פרקים חמש ושש, שלצד הדאנקים והאליפויות, מאפשרים הצצה מרתקת לסיפור ההימורים של ג'ורדן, ולדילמה שהיתה לו כנראה בין המעורבות העסקית עם נייקי לחוסר המעורבות החברתית שלו.

שם זה כבר היה ברור. One does not simply walk into Anfield. אם אתה לא נכנס לשם בתחושת יראה, בידיעה שזהו הגיהנום עלי אדמות לקבוצת חוץ, אל תכנס לשם בכלל.

הריקוד האחרון, שמתמקדת בימי השושלת של מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס, היא בעצם שיר אהבה לכדורסל של שנות ה-90, ואולי בכלל לתרבות והאופנה של העשור כולו. אבל בזמן שהסדרה שמה זרקור על הקבוצה הדומיננטית של אותן שנים והיריבות שעמדו בדרך של כל האליפויות, שווה להיזכר בצד הפחות נוצץ של הנ.ב.א באותם ימים: הקבוצות הגרועות ביותר של שנות ה-90.

בפרק #154  היה לנו הכבוד לארח (במגבלות הקורונה) את אחת הספורטאיות הגדולות בכל הזמנים בישראל - הטניסאית לשעבר - שחר פאר

משחק אחד, עם שער אחד, שהתקיים השבוע לפני חמש עשרה שנים, נשאר אצלי חזק חזק בזיכרון

אז הנה לכם, חמישיית שחקני הזבנג וגמרנו, ואתם כבר יודעים שתקבלו ממני הרבה דוגמאות משנות ה-90

בשיח הספורט בארץ מתעסקים לא מעט בהשוואה בין קבוצות האוהדים של הקבוצות הגדולות ובוחרים לתאר אותם בשמות תואר בהתבסס על פרמטרים סובייקטיביים ולא מדידים. בשני פרקי "קהל נמדד לאורך זמן" ניסיתי למדוד את הקהלים בהתאם לנתונים שאספתי ממקורות שונים בשביל להגיע למסקנה אובייקטיבית, ככל הניתן.

כרגע השחקן הטוב בעולם הוא מסי, בכך מעטים יטילו ספק. על היורש של כריסטיאנו כשחקן טופ 2, אני מניח שיש מחלוקת. יש את סלאח ומאנה מליברפול, אולי אפילו אמבפה וחלק גם יציינו את לבנדובסקי הבלתי עציר. אך בעיניי, מעל כולם, נמצא קווין דה בריינה.

אספתי מספר אוהדים ממגוון קבוצות, ערים וגילאים, ושאלתי אותם מספר שאלות על הזהות שלהם עם הקבוצה. כיף לראות שבין האוהדים יש דברים משותפים בדיוק כמו שיש ביניהם דברים שונים.

הרצתי את משחק המנג'ר 20 שנה קדימה, מבלי להתערב או לגעת בשום דבר ובסדרת הטורים הקרובה אציג לכם מה יקרה בעולם הכדורגל ב-20 שנים הבאות והפעם: הליגה האנגלית.