את הנצחון של ברצלונה על פאריס סן ז'רמן קיבלתי ברגשות מעורבים. מצד אחד התפעלות מההישג ומצד שני תחושת החמצה בגלל המשקל הגדול שהיה לטעויות השיפוט בנצחון של בארסה.

קבוצה זו אהבה, וכמו באהבה לא תמיד ההגיון הוא זה ששולט. הליגה הסדירה הסתיימה ואנחנו נכנסים לישורת האחרונה, לפליאוף העליון שמביא איתו את הדילמה בין הלב לראש.

מאבקי הירידה סיפקו במהלך השנים דרמות אדירות שנמשכו עד למחזורי הסיום ודמעות של שמחה של הקבוצות שזכו להישאר עונה נוספת בליגת העל התנוססו על מסכי הטלוויזיה ונמהלו בדמעות העצב של שחקני הקבוצות היורדות - ריאליטי בשידור חי במיטבו

השעה שתיים בצהריים. השמש בדיוק באמצע השמיים, מתכסה מדי פעם בעננים קלים שלא עושים רושם על הנוכחים, כי באילת גם כשקר חם מאוד

הרכש של קרויף מול ההברקות של בכר, החזרה של ייני מול המנהיגות של ברדה, הסיבוב המושלם של באר שבע אל מול הקאמבק המפתיע של מכבי תל אביב. רגע לפני פתיחת הפלייאוף שיכריע הכל, אדום אחד וצהובה אחת מסבירים מדוע דווקא הקבוצה שלהם היא זו שתחייך אחרונה

לקצת יותר משבועיים בשנה, כדורסל המכללות הופך לענף הספורט הכי חשוב בארה"ב. שיגעון מרץ, March Madness, או פשוט טורניר המכללות, שבכלל מסתיים באפריל.

יותר מדי קבוצות שהתרגלנו לראות כחברות קבע בליגה הבכירה ירדו ליגה וכיום הן לא יותר מעוד מועדון בהתאחדות הכדורגל המקומית. מדור חדש סוקר את מצבן של הקבוצות שפעם קבעו את האלופות בליגה שלהן והיום מנסות לשרוד טיולים למקומות נידחים בליגות נמוכות. והפעם: אסטון וילה.

אומרים שעם האוכל בא התיאבון, ובהחלט אפשר להגיד שאנחנו רעבים. רעבים להצלחה. רעבים לתארים. רעבים לליגת האלופות.

אחת לתקופה אבחר נושא מעניין מהליגה שלנו ואציג אותו דרך הנתונים. והפעם – סיכום הסיבוב השני והעונה הסדירה.

יצאתי לבדוק מה הניבו תוצאות הפלייאוף בשנים האחרונות שישפכו אור על הדרמה שמחכה לנו בישורת האחרונה שלפנינו. בטור הנוכחי אתמקד בבחינת המאבק על האליפות ובטור הבא בסדרה אציג את התחזית גם לגבי מאבק הירידה.