קבוצה זו אהבה, וכמו באהבה לא תמיד ההגיון הוא זה ששולט. הליגה הסדירה הסתיימה ואנחנו נכנסים לישורת האחרונה, לפליאוף העליון שמביא איתו את הדילמה בין הלב לראש. דילמה שלא באמת תשנה משהו בתוצאת הסיום, אבל כמו כל בנאדם שמנסה לא להיפגע מהתוצאה הסופית, אתה חייב להתחיל לתת לעצמך הסברים.
הראש, אוי הראש לא יכול להתחמק מזה שישנה את האלופה המכהנת שסגרה סיבוב ראשון מטורף עם 10 נקודות פור. אומנם אותה אלופה ירדה באופן משמעותי באחוזי ההצלחה שלה בסיבוב השני, אבל בכל זאת מסיימת אותו ראשונה עם 3 נקודות יותר. אותו גלגל שיניים שלא מפסיק להסתובב לוחש גם שקבוצתי האהובה שינתה את פניה ותוצאותיה ללא הכר בין שני הסיבובים, אבל… ואני כל כך שונא את האבל הזה, חייבים להסתכל על המשחקים האחרונים. נכון שאותה ב"ש גם לא התעלתה על עצמה ב-3 המחזורים האחרונים, אך היא נכנסת לפלייאוף עם ניצחון חשוב על יריבה קשה, כאשר חוזרים לה לאט לאט כל הפצועים והיא מצליחה לשלב את היהלום החדש שלה מאשדוד בדיוק בזמן הנכון.
לעומתה, מכבי תל אביב, שנכתב כבר מספיק על השינוי לטובה שהחילוף בין שוטא לג'ורדי על הקווים בוצע, לא ממש נכנסת בשיא לאותה ישורת אחרונה. שלושת המשחקים האחרונים הצליחו להחזיר לי את החרדה שאני חושב שקיימת בכל אוהד צהוב שמנוי למשחקי הקבוצה יותר מ-4 השנים האחרונות ועבר רגעים קשים ועדיין זוכר איך לפני כמה שנים היה אחד, קראו לו דה סילבה, שנעץ לי בכל דרבי סכין בלב, אותה חרדה רציונלית שאומרת, זה עשוי שלא להספיק.
נולדנו על אגדות עם סוף טוב, ואצלי תמיד הרגש שלט יותר (דפק אותי בהרבה מקומות), אבל אתה מוכרח להקשיב ללב שמזכיר גם את עונת האליפות ב-2003, אותה עונה נפתחה בצורה מאוד רעה, ואם לא ללכת כל כך רחוק, כמה מבינינו הצהובים (הרציונלים) האמנו בדצמבר שנגיע לפליאוף עם מינוס 3 בלבד? אז יכול להיות שהיכולת מעט ירדה, אבל זה הזמן למצוא את הלב והנשמה. כי זה מה שבסופו של דבר הביא את מכבי לנקודה שבה היא נמצאת עכשיו. המלחמה המטורפת במשחק האחרון מול ב"ש, זו הגישה שמכבי חייבת להביא לכל הפלייאוף.
מאחל לכולנו פלייאוף מעולה, כי גם בעליון וגם בתחתון יש מלא עניין השנה ולי אני מאחל לב שלם מפוצץ בשמחה בסוף העונה.
