הניצחון של מכבי חיפה היום היה אחד המרגשים שאני זוכר. למרות ההתרגשות האדירה, כדי לא לנחס את ההמשך וגם במטרה לחלוק כבוד לשורשים הפולנים שלי, אתמקד דווקא בסימני השאלה שהמשחק העלה עימו.

לקראת המפגש המסקרן ביניהן יצאתי למסע בזמן שסוקר את ההופעות הקודמות של שתי הקבוצות במעמד הגמר. הדקו את החגורות.

שלוש בראש - מרקו בלבול, ליאו מסי, ברונו לאז'י - סיכום שבועי עולמי

העונה הסתיימה, ועכשיו אנחנו פה כדי לסכם את העונה מנקודת המבט של השחקנים הכישרוניים - הבלמים הצעירים תוצרת כחול לבן שלנו.

משחק כדורגל לא ראיתי, משום שהבמאי ככל הנראה קיבל השראה מטרנטינו עם צילומי תקריב של משפחת לוזון במקום להתמקד במה שקורה על הדשא, בתוספת הבלחות מהמגרשים האחרים. מה שכן ראיתי, היה מוזר. מאוד מוזר. ואני שם בצד את העובדה ההזויה שמכבי פ"ת הייתה בפעם הראשונה העונה מתחת לקו האדום מהדקה ה-16 של המשחק.

האנטגוניזם ברור, אבל ניסיתי בכל זאת לבחון את הטענות האלו בעיניים אובייקטיביות ועם כמה נתונים לנסות ולקבוע, האם מכבי פתח תקווה אכן כל כך רעה לכדורגל הישראלי:

בין אם זה נעשה בכוונה ובין אם זה נעשה בלית ברירה, פשוט נהדר לראות שלפחות חלק מהקבוצות מתחילות להבין כמה פוטנציאל (מקצועי וכלכלי) יש אצל חלק מהשחקנים שגדלים במחלקות הנוער.

מהירות מנצחת משחקים, זה לא חדש. מהירות מנצחת משחקים לקבוצות שלא מחזיקות את הכדור, זה גם לא חדש.

בעונה שעברה הציגה מכבי את התקציב הגדול ביותר שהיה לה עד היום. זה הצליח למקם אותה רק במקום ה-8. בסגל הנוכחי אין (כמעט) שמות גדולים או מי שנראה שיככבו בשנים הבאות בליגה אבל יש עם מה לעבוד.

כמה שחיכיתי לציין לטובה את "המושבה" בנושא התחבורה! כששואלים אותי על אידאל לנגישות, הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא תחנת הרכבת במרחק 5 דקות הליכה(!) מהיציע