ביזלי גדל עם עוד 4 נפשות בבית, בנוסף לדודו. סה"כ 6 אנשים. ללא כסף. ללא יכולת להביא אוכל הביתה. ביזלי הסתובב ברחובות כדי למצוא לעצמו ולמשפחתו אוכל ובעוד ששחקנים אחרים הפכו את הרגעים האלה לקטליזטור להצלחה שלהם, ביזלי לקח איתו את המנטליות הזאת עד הסוף.

בימינו ה-NBA הוא פחות או יותר כמו השחייה בעידן החליפות. כל בוקר אנחנו קמים לקרוא על שיאים חדשים של שחקנים, קבוצות, השתוללויות מ-3, שיאי טריפל-דאבלים וסטטיסטיקות מוזרות שלא ראינו אף פעם.

בעקבות סגירת חלון הטריידים ב-NBA, החלטתי לסקור את המצב בליגה הטובה בעולם ולהבין מה קרה לנאמנות.

חלוקת פרסים בדרך כלל סופה להפוך לבדיחה בגלל שהעונה ארוכה והפכפכה, אבל יש כבר כמה סיפורים שקשה לפספס ושחקנים שעושים, או מנחסים את העונה.

באופן אישי אני מאוד אוהב את לוקה. לא רק בגלל שהוא שחקן מוכשר בטירוף, אלא גם כי הוא מייצג מבחינתי הרבה יותר מרק שחקן. מבחינתי, דונצ'יץ' מייצג את כל הכדורסל האירופאי ומוכיח אחת ולתמיד שיש כישרון רב ביבשת הישנה.

אנחנו לא פה כדי לדבר על מי שעוד איתנו, אלא על מי שלא. מי שהחליט השנה לתלות את הנעליים, את המחבט, את הקסדה או כל אביזר אחר ששימש אותו בעשור או שניים האחרונים כדי להלהיב אותנו.

איך נוצר המצב בו אדם מן השורה, שלא ממש מתמצא בכדורסל, יודע שכספי נמצא ב-NBA כבר שנים, אבל אין לו מושג שליף, שנבחר במקום גבוה יותר מכספי בדראפט, משחק בNBA?

יש ספורטאים שהבינו שהפופולריות היא כוח, שיכולה לעזור לסחוף לשינוי חברתי, או סתם כאלה שהחליטו שהם לא מוכנים להנמיך פרופיל.

אחרי שכבר לעסו מכל עבר את הטיעון שהליגה משעממת וכי ברור כי "גולדן סטייט ייקחו בהליכה", דואגת האלופה לסדר לנו כמעט בכל משחק, ניפוץ של איזה שיא היסטורי, קבוצתי או אישי.

פתיחת ליגת ה-NBA בעיצומה, לברון מתחיל לחמם מנועים בלייקרס, דריק רוז הזכיר נשכחות אחרי 50 נק', גולדן סטייט בראשות סטפן וקליי נמצאים בראש עם רצף של 8 משחקים, אבל מעבר לכל אלו, זהו זמן מעולה להסתכל על מי שנחשב לאחד השמות החמים ביותר שנבחרו בדראפט האחרון - לוקה דונצ'יץ'