ב 14 ליוני יצא לדרך אירוע הספורט הגדול בעולם - המונדיאל. בצר לי נבחרתי האהובה, נבחרת איטליה, כשלה בניסיון העפלה לגביע העולם (עדיין לא מאמין שאני אומר זה) ומצאתי את עצמי מתלבט: לטובת איזו נבחרת אני אהיה במונדיאל?

עם סיום ליגת האלופות הסתיימה לה רשמית גם עונת 2017/18 בכדורגל האירופאי, ורגע לפני שהמונדיאל מתחיל והשחקנים שלנו כבר נוסעים נופש או למפגש מול ארגנטינה, הגיע הזמן כבר לסכם את העונה של הליגיונרים שלנו.

נבחרת אנגליה מגיעה למונדיאל 2018 עם סגל צעיר, מהיר ואתלטי, אבל כרגיל עם שילוב מוזר של זהות לא ברורה, ציפיות לא ברורות, מאמן לא יותר מדי מוערך ורוח כישלונות העבר מרחפת לה מעל. סוג של עסקים כרגיל, רק עם בית הרבה יותר נוח מלפני 4 שנים.

החלטתי, על מנת לרומם מעט את רוחם של אוהדי ליברפול, לתאר להם את חווית הכדורגל הכי מדהימה שחוויתי בחיי. כן כן, אני נכחתי באותו גמר משוגע ב2005 באיצטדיון אטאטורק באיסטנבול.

ההתחלה דווקא הייתה טובה ואפילו שאפתנית. בקיץ 2017 – לאחר שהוחתם מנצ’יני למאמן – נשיא הקבוצה פורסנקו והמנהל הספורטיבי דאז סרסאניה החלו במסע רכש מדהים שהיה לקמפיין הרכש היקר ביותר בתולדות הקבוצה בפרט ובתולדות הליגה הרוסית בכלל

הוא בנו של אבי תורת הכדורגל, הוא התאמן תחת המאמנים הגדולים בעולם, והוא הכיר את הקבוצה טוב יותר מכל אחד אחר. אם כך מהן הסיבות לכישלונו של ג'ורדי קרויף?

פרו חיוורת בהשוואה לשכנותיה מדרום אמריקה. עם זאת, לאור סיום קמפיין מוקדמות איכותי פרו הצליחה להגיע למונדיאל בפעם החמישית בתולדותיה, ובפעם הראשונה מאז 1982 - לאחר 36 שנים.

זהו הטור הראשון מתוך סדרת טורים בה תלוו יחד איתי את נבחרת צרפת בדרכה לזכייה בגביע העולם ה-21.

בואו נודה בזה : עבור האוהד הממוצע, אין צמד מילים מפחיד יותר מ-"יוני- יולי". אין כדורגל, הכדורסל סוף סוף נגמר וכל מה שנשאר זה כל 5 דקות לעשות refresh לאתרים, ולבדוק שמץ של מילה על הקבוצה האהודה.

בואו נודה באמת, לא חסרות סיבות להתייאש מהסאגה המסועפת סביב הגעת השחקן הטוב בעולם (כן, אבל זה נושא לפעם אחרת) ונבחרתו, ארגנטינה, למשחק מול הנבחרת הישראלית שבוע לפתיחת הגביע העולמי ברוסיה.