ז'איר אמאדור מעביר כדור חד מאגף שמאל עד למגן הימני, שעוצר ומגביה באומנות לראש של איתי שכטר ו-3-0. שכטר רץ לחגוג עם איביץ', אני קופץ על הספה עם תחתונים ושלט ביד. זו תמונת האליפות.

במילה אחת בודדה, הלב מלא...

כמו כל שחקן שבשלב די מוקדם בחייו (אצלו זה קרה עוד בתיכון) חטף את התווית "מייקל ג'ורדן הבא", פרישתו של וינס קרטר מלווה בין היתר בתחושה שאולי היה יכול לעשות יותר בקריירה המאוד ארוכה שלו.

בפרק #158  ישבנו וניסינו להמשיך לדבר על הליגה שלנו (קשה) למזלנו עלתה סוגיות מאמן נבחרת ישראל שהעסיקה אותנו לא מעט

במקום להפיק לקחים, אנחנו כבר קופצים לקמפיין הבא, עם מאמן שיקבל נבחרת חדשה ויצטרך להכין אותה למשחק חוץ קריטי בסקוטלנד. אם כשהרצוג עמד בראש הנבחרת עוד הייתה תקווה, ההרגשה היום היא שהמשחק הזה תקוע לנבחרת כמו עצם בגרון.

כשנקבע תאריך החזרה מהפגרה, התפללנו – אוהדי יונייטד – שפרננדש ימשיך מהיכן שהתחיל, ושלפחות נראה סיומת חיובית לעונה. מה שכנראה לא מעט מאיתנו שכח זה שבזמן שהקורונה השביתה את הליגה, מרקוס ראשפורד החלים, וכמוהו גם אחד – פול פוגבה שמו

ליברפול חוזרת לאנפילד, בלי קהל, אבל עם המון כדורגל שמח

בתחילת השנה היה נדמה שטורפדו מוסקבה הולכת לסיים את העונה במקום הראשון בליגת המשנה ברוסיה. ולחזור לליגת העל, אבל אז באה הקורונה והתכניות נתקעו.

חומר החקירה בעניין עוד לא פורסם ויתכן ולא יפורסם לעולם במידה ולא יוגשו כתבי אישום נגד מי מהצדדים, אולם נראה כי כל צד הדליף – במודע או לא – פרטים כאלו ואחרים לתקשורת, על כן טור זה נכתב בהתבסס על הפרטים שפורסמו בתקשורת ואינו מהווה ידיעה ממקור ראשון – אה ותו לא.

כדורגל ישראלי זה לא פורמט שבנוי לצפייה בטלויזיה. הוא פשוט לא מספיק מהיר, לא מספיק התקפי והוא בטח לא מספיק מהנה כדי שתשב מול המסך מרותק שעה וחצי.