במקום ירידת המתח הצפויה לאחר ההישג המרשים אשתקד, קלופ וקבוצתו החלו את העונה כאילו שנורו היישר מלוע של תותח במטרה אחת - לזכות בכל התארים.

הצמד "שבר את האינטרנט" במונחי ענף האופניים. כל ציוץ הפך לויראלי, כל סרטון זכה לעשרות אלפי צפיות. והתוכן שלהם די טוב

האם סיום אחד ממש נוראי יכול לחבל באירוע שהיה מעולה עד לאותו הרגע? זאת השאלה שעומדת בפני האוהד הממוצע כשצריך לנסות לסכם את Hell in a Cell 2018.

רוב השחקנים הצעירים נחשבים כיהלומים לא מלוטשים - אבני גלם שרק יצאו מהאדמה. כל התפקיד והייעוד של מחלקות הנוער והילדים הוא ללטש את הטכניקה, לפתח להם צורה מיוחדת ולהתוות את הדרך לילדים הללו

מכיוון שוידי מארחת את משחקיה במפעלים האירופיים בבודפשט זה גם קרוב לבית. כבר בהגעה לתחנת המטרו של האצטדיון אתה מבין את גודל החגיגה

הייתי אתמול בסמי עופר. אחרי הרבה זמן. היה לי חשוב לראות אם ניצני האופטימיות שהיו לי אחרי שלושה מחזורים מקבלים אחיזה במציאות.

אני מתחיל לחבב אותו כי כשהוא בכדורגל הוא ממש לא מתנהג כבחור חביב. הוא בא לעבוד. חמור סבר, מפוקס, לא חבר של השחקנים ולא אבא שלהם. הוא המאמן שלהם.

תוך כדי בהיה במסך אני שואל שאלה נוספת - פער שערים הוא חשוב, אבל בינינו, מי צריך את המחצית השנייה?

אדן הזאר הוא שם מוכר מאד לכלל חובבי הכדורגל העולמי, אבל האמת היא שאפשר היה לנחש שאדן הזאר יגיע לגדולות עוד מהיום בו נולד.

זה כבר הפסד שלישי רצוף שטוטנהאם סופרת בכל המסגרות. התרנגולים, שפתחו את הליגה בהתלהבות עם שלושה נצחונות רצופים, כשהדובדבן היה ניצחון מוחץ באולד טראפורד, מראים סף שבירה נמוך כעת ואולי חטא היוהרה פגע בהם.