אני כבר המון שנים אוהד את אינטר. זה התחיל בעיקר בגלל שהאח הגדול שלי אוהד יובנטוס והייתי חייב למצוא קבוצה אחרת לאהוד, אחרת כמות הריבים בבית יורדת ואין על מה לדבר, לפחות בגילאים היותר צעירים.

החולצה החדשה היא לא הדבר היחידי שיובנטוס עשתה בשנים האחרונות, ובעיקר בקיץ הזה, כדי להתרחק מהמסורת שלה, וכל זאת תחת יושב הראש שלה אנדראה אניילי.

יובנטוס היא הקבוצה הלוזרית ביותר מתוך אלה שזכו בעבר בליגת האלופות. מאזן הזכיות שלה מחריד, גרוע, מעליב.

מאז צירופם של צמד הצעירים הכשרוניים לוקאס פאקטה וקשישטוף פיונטק בחלון ההעברות של ינואר, הרוסונרי משיגים ניצחונות מרשימים לצד כדורגל מרהיב, ומשיבים את האש ליציעי הסן סירו.

היום בדיוק מצויין יום השנה ה- 40 למותו של נראו רוקו. בשביל מי שלא מכיר את המאסטר, יהודה משה פתייא מספר בצורה מרתקת את סיפורו של נראו רוקו מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה.

כעת בגיל 33, אחרי המעבר שלו מריאל מדריד ליובנטוס שאלו רבים איזה רונאלדו נקבל בסרייה A. האם את רונאלדו הצעיר שאהב לחתוך פנימה מהאגף? או אולי את רונאלדו של השנים האחרונות שמקבל כדורים ברחבה ופשוט הופך אותם לשערים כל כך פשוטים ונהדרים?

אחרי שכל כלי התקשורת באיטליה מסכימים ביניהם שהעסקה בין מילאן ויובנטוס יוצאת לדרך, החלטתי לכתוב כמה מילים בנושא.

מאז הידיעה המטלטלת כל כך על המעבר של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס, רבים עסקו בריאל פוסט-רונאלדו וביובה והרכש הגדול. אך אותי מעניין לא פחות מה תהיה ההשפעה של הגעתו של הסופרסטאר הפורטוגלי על יובנטוס הקבוצה והסגל שלה כעת.

אני, מישה טורין, מתוודה - אני אוהב כדורגל הגנתי. כן, בזמן שקראתם את זה, כנראה שמנצ'סטר סיטי כבשה עוד שער, אבל קראתם נכון. אני אוהב כדורגל הגנתי, יותר מהתקפי.

היה זה קיץ 2003, אוהדי מילאן ברחבי העולם התהלכו ברחובות שמחים וזחוחים אחרי עונת דאבל נהדרת עם זכיה בגביע האיטלקי וזכיה בליגת האלופות, לאחר ניצחון מתוק מאד על יובנטוס, יריבתנו הנצחית, בפנדלים.