אבהיר מראש. הטור הזה לא הולך לעסוק בניתוח הקריירה של קאקה, לא בתאונה שעבר כילד ולא בכמה שערים הבקיע ומתי. זהו טור פרידה סובייקטיבי מאד, של אוהד מילאן, על אחרון שחקני מילאן שגרם לקהל להתאהב בו ללא תנאים והשאיר כל אוהד\ת מילאן בעולם השבוע, עם דמעות בעיניים ותחושת נוסטלגיה עזה.

היה זה קיץ 2003, אוהדי מילאן ברחבי העולם התהלכו ברחובות שמחים וזחוחים אחרי עונת דאבל נהדרת עם זכיה בגביע האיטלקי וזכיה בליגת האלופות, לאחר ניצחון מתוק מאד על יובנטוס, יריבתנו הנצחית, בפנדלים. באותה עת, התהדרה הקבוצה בשמות כמו, פאולו מאלדיני, אלסנדרו נסטה, אנדראה פירלו, קלרנס סיידורף, מנואל רוי קוסטה, אנדריי שבצ'נקו וסופר פיפו אינזאגי כמובן. יום בהיר אחד, הודיעה הקבוצה שהחתימה כשרון ברזילאי עם שם מצחיק. KAKA .

קאקה, שבא עם הרבה ציפיות (באותה תקופה, הוא סומן ע"י רוב הקבוצות הגדולות), לא הזדקק להרבה זמן, לפני שהפך לבייבי של הקהל. העונה הראשונה שלו הייתה נפלאה. שערים מרהיבים (שכללו גול ניצחון בדרבי מ-40 מטר), סגנון משחק ייחודי ומדהים ומעל הכל, החיוך. החיוך הכל כך מיוחד שלו, שגרם גם לשחקנים וגם לקהל פשוט להתאהב (מעבר לאוהדי מילאן, אני באמת לא פגשתי מעולם חובב כדורגל, שלא אוהב את קאקה). גם הפסד מר מאד ברבע גמר ליגת האלופות לדפורטיבו לה קורוניה, לא בלמו את הילד, שיחד עם שבצ'נקו הוביל את מילאן לאליפות ה-17 בתולדותיה ולעוד עונה נפלאה. הקהל של מילאן גמל לקאקה בשיר שחקן ייחודי משלו: "Siam venuti fin qua, per vedere segnare kaka". ובעברית, "אנחנו הגענו עכשיו. כדי לראות את קאקה".

בשנים שלאחר מכן, קאקה היה בלתי ניתן לעצירה. כשהוא ושבצ'נקו היו על המגרש, היה מן רוגע כזה אצל האוהדים. מן תחושה שלא משנה מה, תמיד יש על מי לסמוך. בקיץ 2006, לאחר פרשת שחיתות שטילטלה את כל איטליה ומונדיאל שהחזיר את המדינה לשמוח, עזב שבצ'נקו את מילאן ועבר לצ'לסי המתחדשת. עונת 2006-2007 נפתחה עם תחושה של חוסר וודאות, איך ניראה בלי שבצ'נקו? ובכן, קאקה, שכבר היה ענק, תפס פיקוד והוביל את מילאן לזכיה בליגת האלופות, נגד אותה ליברפול, לה הפסידה שנתיים לפני. באותה עונה, קאקה פשוט רמס את אירופה. בכל משחק של מילאן, הוא היה הכי טוב על המגרש, בישל שערים, כבש בלי סוף, כולל מבצע סולו מטורף בשמינית הגמר נגד סלטיק, בדקה ה-107 וכמובן, איך אפשר שלא, השער המדהים(!!!), נגד מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר ליגת האלופות. שער שלא מפסיקים לדבר עליו עד היום. שער שרוב הסיכויים, לא ישוחזר לעולם, ע"י אף אחד. שער כ"כ יפה, שזכה לטור מדהים של יוחאי שטנצלר, כאן אצלנו בהזווית.

בסוף אותה שנה, זכה קאקה בכדור הזהב ונותר להיות השחקן האחרון שזכה בפרס לפני רונאלדו\מסי.

בשנת 2009 נגמר הכיף. אחרי ששנה קודם, כאשר מנצ'סטר סיטי ניסתה לרכוש את קאקה בסכום שיא, קאקה יצא מחלון משרדי הקבוצה ונופף לקהל בחולצה של מילאן, במילאן נכנעו לנסיונות הרכישה של קאקה וריאל מדריד קנתה את אהוב ליבם של אוהדי מילאן ב-60 מיליון יורו (סכום גבוה מאד לאותה תקופה). הלב של האוהדים נשבר. מילאן, שכבר התחילה בדרכה אל מחוץ לטופ האירופי, נראתה אחרת. זה לא היה אותו דבר בלי קאקה. וגם קאקה עצמו לא נראה אותו דבר בלי מילאן. במשך השנים, תמיד במהלך חלון העברות, היו אין סוף שמועות שקאקה חוזר ותמיד התקווה שהילד יחזור, התנפצה בסופו של דבר.

בקיץ 2013 סוף סוף התקווה התממשה. באופן אישי, בתור אחד שייחל לזה כל יום מחדש, לא היה חשוב לי איך קאקה יראה או כמה שערים יבקיע. אני רק רציתי לראות אותו עם החולצה, אמרתי. זה הכל. רק לשבת שוב באצטדיון ולשמוע את השיר. למזלי, גם זכיתי לעונג, ובדרבי של אותה עונה, בו ניצחנו 1-0, נכחתי באצטדיון. קאקה אמנם לא כבש, אבל לאחר בעיטה מדהימה, שבחוסר מזל ננעצה במשקוף, הקהל כמובן מיהר לשיר לו את השיר. זה היה רגע שלא אשכח בחיים. בהתחלה, בשיא הצפת הרגשות, לא הצלחתי אפילו לשיר. לקחו לי כמה שניות לעכל את זה שאני חווה זאת שוב. בדיעבד, נראה לי שעמוק בלב, אני, כמו הרבה אוהדי מילאן, הבנתי שמפה המצב רק הולך להידרדר. שמילאן הגדולה לא הולכת לחזור בקרוב וזו הטעימה האחרונה שלי מ"מילאן של פעם", מאהבה ללא תנאים לשחקן. הטעימה האחרונה שלי מקבוצה גדולה, שהלכה ונעלמה.

קאקה לא היה גדול באותה עונה. הוא אמנם סיים עם מספרים לא רעים, אך הושבת בגלל פציעות ובכל זאת, היה מעבר לשיא. אבל לאוהדי מילאן זה לא שינה. כולום הודו לו, כולם אהבו אותו וכולם, תמיד הריעו לו.

עכשיו קאקה הודיע על פרישה. עבור הרבה אנשים מדובר בעוד שחקן ענק שפורש, עוד אגדה שנראה אחת ל בחליפה באיזו הגרלה של איזה מפעל. עבור אוהדי מילאן בכל רחבי העולם, מדובר בפרישה של אבן דרך בכדורגל. שחקן שהיה עבורנו הרבה יותר מעוד שחקן. השריד האחרון מתקופה בה מילאן הפחידה כל קבוצה. עבורי, מדובר בחותם הסופי של סיום הילדות. אם קאקה הילד פרש, סימן שאני כבר לא ילד. דבר אחד אני יודע, כשיהיו לי ילדים ואספר להם סיפורי ילדות, קאקה יככב כמעט בכל הסיפורים. ואני בטוח שכמוני, יש עוד המון. אז בפעם האחרונה,

 SIAM VENUTI FIN QUA, SIAM VENUTI FIN QUA, PER VEDERE SEGNARE KAKA! Grazie RIKI #22