"נוסטלגיה היא התרפקות על העבר, כשם שהתקווה היא התרפקות על העתיד." אבל מועדונים שאין להם שום דבר חוץ מנוסטלגיה (ובחלק מהמקרים גם את זה אין ממש), מה כבר נשאר להם?

חודש וכמה ימים לתוך עונת 2019-2020 בנ.ב.א, יש כמה דברים שכבר ברורים ומעבר לדברים האלה, יש עוד כמה אנקדוטות ששווה לשים אליהן, כשמנסים כבר עכשיו לחשוב על אלו קבוצות אפשר לוותר כבר בדיוני מאבק אליפות.

ההתבטאות של לברון עוררה סערה עצומה וגלי ביקורת, כולל מחאות אוהדים בהונג קונג. הרוב תקפו את לברון וטענו שהוא מגן אך ורק על האינטרס הכלכלי שלו בסין, ומן הראוי היה שיגן על דריל מורי ועל חופש הביטוי.

כבר כמה ימים שאני פשוט לא יודע מה לכתוב. התהפוכות בליגת הכדורסל הטובה בעולם הן אכן כאלה, תהפוכות. במשך 3 ימים העיניים שלי זזו מצד לצד, כמו בצפיה במשחק פינג פונג מקצועני.

אז מי הרוויח ומי הפסיד בעקבות הנדידה הגדולה? החלק הראשון יוקדש לקבוצות המעניינות של המזרח המתעורר.

לאחר שנרגעו הרוחות מחגיגות האליפות של הראפטורס ואפילו היו יריות במצעד האליפות ברחובות טורונטו, אבקש להתייחס לכמה דברים רציניים יותר ורציניים פחות, שעולים מסיכום עונת 2019 ובייחוד מרכבת ההרים של הפלייאוף האחרון, אשר רבים מסכימים כי היה מהמרתקים במילניום הנוכחי

כשעברתי לבוסטון קפץ לי מיד השם של אייזיה תומאס, וידעתי שהגיע הזמן לכתוב עליו. לספר את הסיפור על האיש הקטן שמסמל את כל מה שטוב ומה שרע בספורט המקצועני. הסיפור על האיש הקטן שהגיע הכי גבוה שאפשר ונפל כמעט הכי עמוק שאפשר. הסיפור על השחקן שנתן הכל לקבוצה שלו ובתמורה קיבל, סליחה על הביטוי, בעיטה בתחת. הסיפור על האיש ששם את דילמת הנאמנות על שולחן הספורט המקצועני.

אז על מי יש הכי הרבה לחץ? מי סוחב על הגב הכי הרבה ציפיות? למי יש הכי הרבה מה להוכיח? אלה החשודים המיידיים לקראת פלייאוף נ.ב.א 2019, שיחטפו בראש הכי חזק אם עניינים לא יתנהלו כמצופה

זה די ברור שצ'נדלר פארסונס שיחק את משחקו האחרון במדי ממפיס גריזליס, ורק נשאר לראות איך הקבוצה תנסה להיפטר ממה שנשאר מאחד החוזים הגרועים בהיסטוריה של הליגה.

מחול שדים, שמועות וממים שסובב ריב די סטנדרטי בין שני שחקנים שכבר לא פעם ולא פעמיים התעצבנו אחד על השני מול המצלמות