מכבי ת"א הוציאה מהשבוע הכפול הזה נצחון אחד.  מצד אחד, לא מספיק כדי לשפר משמעותית את הסיכוי להגיע לפלייאוף.  מצד שני השאירה את הסיכוי בחיים, כי הפסד אתמול היה יוצר בור עמוק מדי. בשעה טובה, אחרי 19 משחקים,  ראינו את יאניס ספרופולוס מנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולהמציא פתרונות יצירתיים לבעיות הקיימות בקבוצה שלו.  כך ראינו חמישייה עם ג'ונס ודיברתולומיאו יחד, …

במקצועי אני עוסק בזיהוי הונאות פיננסיות והלבנות כספים, אני נחשף לפעילויות הלבנת כספים מתוחכמות, אבל מעולם לא ראיתי הלבנה כמו שנעשתה מצד התקשורת לפרשת הקטינות.

כל אוהד מכיר את השפעת הקבוצה על מצב הרוח שלו לטווח הקצר.  כל אוהד יודע שהרבה מאיך שנראה השבוע שהיה לו היה מורכב ממה שעשתה הקבוצה שלו. 

אחרי המשחק מול בני יהודה התקשיתי להירדם. תהיתי, האם איביץ' הרגיל אותנו לטוב מידי? וגם למה ג'ראלדש עבר בהעברה חופשית לאפואל ניקוסיה ולא נשאר אצלנו? וניסיתי לחשב כמה עוד משחקים נותרו העונה בהם אראה את בלקמן פותח בהרכב.

מצאתי לי זמן לשבת ולהעמיק על נושא שדובר עליו לא פעם ולא פעמיים. כל צד יהלל באהבה עיוורת את הקבוצה שלו ולרוב לא יעמיק בפרטים. אז הנה לכם - השוואה מעמיקה וניתוח של רצף שלושת האליפויות של מכבי תל אביב (2012-2015) מול רצף שלושת האליפויות של הפועל באר שבע (2015-2018)

איתי את המשחק ביחד עם חבר, והוא אמר שמי יודע איך המשחק היה נראה בלי השער הראשון המהיר של נטע לביא. אז עניתי לו מהמותן: "ככה זה מכבי חיפה העונה, או שהיא כובשת אפס, או שלוש."

קראתי את הכתבה של מיכל צורן ב"טיים אאוט" על התנהגותם הברברית של אוהדי מכבי ת"א ולא יכולתי לעצור את עצמי מלפרוק את עצביי על המקלדת

אם יש משהו שאנחנו, אוהדי הכדורגל בארץ יודעים ואוהבים לעשות זה מהומה על לא דבר ואין זמן טוב יותר מאשר פתיחת עונה בה רואים ניצוצות מלא אחת, לא שתיים, אלא ארבע (!!) קבוצות בליגה

כל אוהד כדורגל של קבוצה מצליחה מכיר את זה, מגיע רגע סיום העונה, או לחילופין רגע שיא של הזכייה בתואר, ואנחנו מתחילים לנסות ולהיזכר ברגעים הגדולים שהיו בעונה החולפת.

למה אני לוקח אתכם לטיול במורד סמטת הזכרונות? מכיוון שיש לי שריטה. יש שאומרים שריטה עמוקה. לשריטה שלי קוראים אלירן עטר. (הו, אלירן עטר) קשה לי להסביר איך זה התחיל.