עצם קריאת ההרכב לפני המשחק בידיעה שמספר 15 לא מופיע בו עדיין מעלה תהיות. לדעתי, כל מה שחסר עבור דור על מנת לחזור למרכז העניינים הוא משחק אחד קסום מבית היוצר שלו.

אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שעוברת לי בראש כבר שבוע - הייתי מת לראות את נטע לביא, דן גלזר ואייל גולסה פותחים בפלייאוף נגד סקוטלנד.

הפועל באר שבע של אותה תקופה היא הקבוצה שמסמלת יותר מכל את המשפט ״אם תרצו אין זו אגדה״. היא מייצגת והביאה למרכז הבמה את האנשים השקטים במדינה. היא הפכה את הפריפריה לאימפריה.

ליונתן כהן יש הכל. מהירות, פיזיות, בעיטה, סיומת. אתמול כבר החלו ההשוואות לזהבי, אז איך לעזאזל בקיץ הוא יהיה בגיל 24 והוא עדיין כאן?

את הסדרה עטורת השבחים: "משחקי הכס", כולנו ראינו. אך מעטים אלו שקראו את "שיר של אש וקרח", סדרת הספרים עליה מבוססת התוכנית. בין אם אתם חלק מיחידי הסגולה ובין אם לא, את המאבק הספורטיבי שהתרחש אתמול בערב והפגיש את המוליכה – מכבי תל אביב, עם הטוענת לכתר – מכבי חיפה, הוליד סיפור, שבדומה לסדרת הספרים, ניתן לספר בפרקים כאשר כל פרק מסופר מעיניו של דמות אחרת.

בפרק #146 אירחנו את החבר יוסי מדינה מ"זמן של מספרים" וניתחנו בהרחבה את ארועי משחק העונה ואת העתיד של הפועל באר שבע לאחר העזיבה של ברק בכר

אמנם היממה כבר התחלפה ואנשים ממשיכים בחייהם כרגיל, אך אני עדיין שקוע בסמי עופר ובמשחק העונה, אולי הגדול ביותר של השנים האחרונות, בין היריבות הכי גדולה שיש לכדורגל הישראלי להציע.

חמש נקודות למה לדעתי חיפה הפסידה אתמול את המשחק

אני רוצה לכתוב על המכביזם של מכבי תל אביב, הווינריות הזאת שלא נותנת למכבי לצאת בתיקו עם חיפה גם במשחק מטורף שכזה, גם כשנראה שמכבי גמורה מנטלית אחרי ה3-3 ואחרי הטירוף של הקהל הירוק, עדיין מכבי מצליחה להגיע משום מקום

המשחק הסתיים לפני יותר משעה ועדיין כואב לי הגרון. וכמה שלא אכפת לי. זה היה משחק שרואים פעם בעשור במקרה הטוב. משהו באמת יוצא דופן. כמה משחקי עונה כאלה ראיתם? כמה פעמים בשנים האחרונות היו משחקים שהוגדרו כמשחקי העונה, שהבטיחו הרבה וקיימו ממש מעט? אתם לא טועים, היו די הרבה כאלה. לפעמים יש גם משחקים שמבטיחים ומקיימים, אבל זה? זה משהו לספר לנכדים.