כדרך להתמודדות עם ההזדקנות, רציתי לעודד את עצמי קצת ולראות מי פחות או יותר בגיל שלי (או יותר מבוגר) ועדיין משחק באחת מהליגות הבכירות באירופה.

מבחינת כל מה שקשור לכדורגל, העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה לא ממש נודעת. זה די הגיוני בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה עם פחות מ-100 אלף תושבים כיום, שבילתה רק ארבע עונות בליגה הבכירה בספרד. אבל למרות זאת, אוהדי כדורגל רבים ברחבי העולם זוכרים את השם שלה טוב מאוד, בגלל ביקורו של שחקן אחד מיוחד.

דייגו סימאונה הוא דמות. אין חובב כדורגל אמיתי שלא מכיר את צ'ולו, המאמן הארגנטינאי של אתלטיקו מדריד. יש לו סגנון שייחודי אך ורק לו, שאין לו אח ורע בעולם.

אשמים רבים יש במצבה העגום של ברצלונה, החל בנשיא ברתומאו, עובר דרך שני המאמנים שעמדו השנה וכלה בשחקנים שביצועיהם לא היו מספיקים כדי להביא שום תואר, אבל אני מעדיף להתמקד בפרעוש ובאחריות שלו לסיטואציה הלא סימפטית בה נמצאת קבוצתו מזה 20 שנים.

סולר, רק בן 23 וכבר בעונה הקרובה ימצא את עצמו כשחקן המרכזי והמשמעותי בקבוצה, כשכל המהלכים יעברו דרכו.

עד כמה רעה נוריץ' הנוכחית, לפחות מבחינת צבירת נקודות, לעומת יורדות אחרות בהיסטוריה של הפרמייר ליג. נכון, העונה עוד לא הסתיימה (5 מחזורים נותרו בעת כתיבת שורות אלה, כשנוריץ' 7 נקודות מתחת לקו האדום), אבל קצב צבירת הנקודות לא מעודד.

אחרי אינספור ספקולציות זה הפך השבוע לרשמי - פיאניץ׳ לבארסה וארתור ליובה. דיברו הרבה על השיקולים הכלכליים למהלך הזה, אך אני אנסה להציג לכם את החסרונות והיתרונות המקצועיים בהעברה עבור כל אחת מהקבוצות.

כשברצלונה וריאל קרובות זו לזו מאוד אי אפשר שלא להיזכר באחת העונות המטורפות אי פעם בכדורגל האירופאי, עונת 2006/07 בליגה הספרדית. הנה הסיפור שלה.

החתמתו של הזאר, לעת עתה לפחות, נכשלה בענק, לאחר שהבלגי כבש שער בודד לאורך כל העונה והחמיץ משחקים רבים. אז איפה בעצם הכל השתבש והאם הזאר הוא האשם היחיד בסיפור?

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.