שמעתי לאחרונה ובמיוחד ביממה האחרונה אמירות רבות בנוסח "בארסה היא קבוצה של שחקן אחד". האמירות הללו מטעות ומציגות מצב בו מסי "מציל" את הקבוצה. עובדתית, ברור למה זו הדעה הרווחת.

לצד דהירה לאליפות נוספת בליגה, לאו מסי חווה עונה סטטיסטית משוגעת, כזאת שרק מתעלה על עצמה ככל שהעונה נמשכת ונמצאת בעלייה מתמדת, עלייה שמתרחשת לכל אורך הקריירה של הפרעוש. השליטה הבלתי מעוררת שלו בכל היבטי המשחק מצריכה התייחסות מיוחדת, כזאת שמתאימה לכדורגלן השלם אי פעם.

במיוחד לכבוד תקופת החגים הבאה עלינו לטובה, נחפש את חמשת האשמים, שבגללם אנחנו צריכים לאכול הרבה סלק, והם - רצוי שיצומו ביום כיפור.

ליונל מסי הודיע למאמן נבחרת ארגנטינה הזמני, ליונל סקאלוני, שהוא לא מתכוון להגיע למשחקי ההכנה שתוכננו השנה לאלבי-סלסטה נגד גואטמלה וקולומביה בארה"ב.

בספורט, כמו בספורט, לא תמיד מנצחים. לא תמיד עומדים במטרות ולפעמים סופגים ביקורות קשות מהתקשורת והאוהדים. כן, גם הכוכבים הגדולים ביותר.

טעויות הן חלק מהמשחק. בואו נדבר על המשפט הזה רגע. טעויות, כלומר פעולה שאינה רצויה ואינה מחויבת, הן חלק מהמשחק. כלומר, אנחנו מקבלים אותן כחלק, אולי לא רצוי, אך בלתי נפרד.

ההרכב שהעלה סניור סמפאולי, חוליית הגנה שמורכבת מחאבייר מסצ'ראנו, מהדק סיכות, שקית תפוצ'יפס ריקה ומגזין "מעריב לנוער" משנת 1994

ההאשמות ילכו, איך לא, לליאו מסי. זה צפוי ומתבקש - אין צל של ספק בכך שמסי באמת לא הגיע לטורניר הזה

כשהוא כמעט בן 31, ליונל מסי מוביל נבחרת ארגנטינה עם המון סימני שאלה למונדיאל "הסיכוי האחרון" שלו, בתקווה להגיע לגמר בדיוק כמו לפני 4 שנים, רק עם סוף שמח הפעם.

אם הייתם צריכים לענות על השאלה מה עושה את מסי אחד מהגדולים בהיסטוריה, סביר להניח שרובכם היו עונים המהירות, הטכניקה, הדיוק, ניצול המצבים.אם הייתם שואלים אותי הייתי עונה לכם שמסי הוא הכי טוב בעולם בתהליך קבלת ההחלטות.