עקביות, אופי או צבירת נקודות הם דברים שחשובים שיהיו דומיננטיים אצל נבחרות כדורגל, למרות זאת דווקא הדבר הדומיננטי ביותר בנבחרת ישראל הוא הביזאר.

מכבי תל אביב נתנה עונה מוחצת, המוחצת ביותר בכדורגל הישראלי בהסטוריה, בפער! לא עוד שחקנים במחירים מטורפים המגיעים מבחוץ, אלא קצירת הפרות מתהליך אותו התחיל ג'ורדי לפני כשש שנים

אז מה... אכזבה? להגיע לגמר הגביע להפסיד.. להצליח לסיים את הליגה הסדירה באותו מספר נקודות כמו המקום השני רק בשביל לסיים עונה במקום הרביעי - מכבי נתניה

ליגת העל היא הדבר המרגש ביותר שיש בכדורגל הישראלי, אין ספק בכלל. הדבר היחיד שמאחד אותנו והופך אותנו מקהלים יריבים לגוש אחד, זוהי הנבחרת, גם על זה אין ויכוח. אך את מי אנחנו אוהבים יותר? או לפחות צריכים לאהוב?

האם כדורגל ישראלי זה הכי כיף בעולם רק כי זה שלנו או שבעצם כדורגל ישראלי זה תחלואה אחת גדולה שחבל לבזבז עליה דקה נוספת?

הרשת געשה ומנהלי האתר הפצירו בי לפרסם, אז אני שוב במשרדי הקטן והמאולתר, מנסה לסתום את הגולל על שאלה שהונחה פתוחה ונותרה ללא מענה ראוי מצדי. האם מועדון הגדולות בכדורגל הישראלי סגור? או שיש מקום לדיון וויכוח.

משחק כדורגל לא ראיתי, משום שהבמאי ככל הנראה קיבל השראה מטרנטינו עם צילומי תקריב של משפחת לוזון במקום להתמקד במה שקורה על הדשא, בתוספת הבלחות מהמגרשים האחרים. מה שכן ראיתי, היה מוזר. מאוד מוזר. ואני שם בצד את העובדה ההזויה שמכבי פ"ת הייתה בפעם הראשונה העונה מתחת לקו האדום מהדקה ה-16 של המשחק.

בפרק #121, החלטנו לתת את הבמה לפינה אותה התחלנו ביחד עם טל מונטל לפני כמה שבועות. טל מונטל, מחבר הספר "הטיות או לא להיות" מספר לנו בכל שבוע על הטייה רלוונטית לאחד מהאירועים הספורטיביים הבולטים של אותו שבוע.

האנטגוניזם ברור, אבל ניסיתי בכל זאת לבחון את הטענות האלו בעיניים אובייקטיביות ועם כמה נתונים לנסות ולקבוע, האם מכבי פתח תקווה אכן כל כך רעה לכדורגל הישראלי:

בפרק 120, שהוקלט בתחילת השבוע לפני המשחק של סיטי בלסטר, אירחנו את האחד והיחיד שרון דוידוביץ מחבר הספר "אגדות דשא" ואת מי שמתחילת העונה הימר על אליפות לליברפול ומסקר את הקבוצה מדי משחק - עופר גולדמן.