Tag Archives: ירון רוסטוקר בלוג

בכל מקום עבודה נורמלי, עובדים מזלזלים, שלא עושים את הנדרש מהם, שלא נשמעים למנהלים שלהם ושגורמים נזק למקום, היו עפים על טיל, עם שימוע ופיצויים או בלעדיהם

בשבועות האחרונים מלא הערוץ הראשון בתכניות פרידה ורגעים היסטוריים עקב סגירתה הממשמשת של רשות השידור, או כמו שהגדיר זאת השדר הוותיק יעקב אחימאיר- "ההלוויה הכי שמחה בהיסטוריה".

בשנה אולימפית, יש לתת את הכבוד תחילה לענפים שבשנים אחרות בקושי נצפים. בד"כ זו האתלטיקה, אבל מלכת הספורט עדיין מלקקת את פצעי הסמים ורשמה אולימפיאדה בינונית למדי, לכן הזרקור מופנה הפעם להתעמלות.

לזכותו של רן בן שמעון אפשר לומר דבר אחד. לקח לו זמן, אבל הוא הבין שבבית'ר חשובה לא רק התוצאה אלא גם הדרך. אין אוהד אחד שיכול לבוא בטענות אחרי הלחימה הגדולה של אתמול, גם אם בסופו של דבר הקבוצה הפסידה.

לדעתי יש הקבלה גדולה בין רב"ש לארז אדלשטיין. שניהם הגיעו כהבטחות גדולות, שניהם בנו קבוצות עם הגנה שערורייתית. מצד שני שניהם ייצרו התקפה טובה. שניהם לא עמדו במבחן התוצאות.

אף אחד לא חלם שמכבי תקלע כמעט 100נקודות במילאנו. את היכטלות של גאודלוק כבר ראינו, שהקבוצה הולכת ומתחברת לאט לאט, רואים בהרבה דקות. אבל האין הגנה, אוי האין הגנה.

"ב N.B.A. נותנים לשחק כדורסל, כאן זה דומה יותר לקרב האבקות". גם סטודמאייר וגם גאודלוק ראו לנכון לציין את הפיזיות של הליגה כאן. וזה אחרי משחק אחד מול קבוצות די בינוניות. מה זה אומר עלינו באמת? ואולי על הכדורסל האירופי כולו?

כששתי ההתקפות הטובות בליגה נפגשות עם שתי ההגנות מהגרועות שבה, בוא נגיד שמי ששם בווינר תיקו 0, לא הכי מבין.

כמה לבנטיני זה לומר את זה אחרי שבמבחן התוצאה, גם באר שבע וגם בית"ר נכשלו, ובכל זאת משחקי השבוע של שתי הקבוצות הוכיחו בגרות, כבוד ולמידה מטעויות.

את המשחקים האולימפיים אפשר לסכם במשפט אחד, לאו דווקא לטובה, רמה אחת מעל כולם.