אנחנו ממשיכים מאיפה שעזבנו בסיכום של העונה שעברה כשהמטרה זהה: לסמן את הבלמים הצעירים המבטיחים ביותר תוצרת כחול לבן שיש לנו.

זרים באים והולכים, הסכמי פשרה והקפאות הפכו עניין שבשגרה ומעל לכל, מתעוררים דיונים מרתקים שהרפרנס הטבעי להם עוסק באדומים בבירת הנגב, אבל יש לראות דרכם את הכדורגל הישראלי כולו.

כמה חיכיתי שתתחיל הליגה הזאת! מחזור פתיחה מול הפועל באר שבע, אחרי קיץ משוגע... מה צריך יותר מזה? היה לי חלום שהתנפץ בשבוע שעבר, וזה לראות את מיכאל אוחנה מפרק את הדשא מול טדי גועש. היה רק טדי גועש, בלי אוחנה ובלי פירוק של הדשא.

אולי קצת מצחיק להגיד את זה על קבוצה שבשני העשורים האחרונים חוותה שתי ירידות ליגה וניצלה לא פעם מירידה במחזור הסיום, אבל על הפועל באר שבע עברה אחת העונות הקשות ביותר שחוותה הקבוצה. אמנם את הירידה ביכולת, השובע ואיבוד הצניעות שכל כך אפיינה את המערכת ניתן היה לחוש כבר בעונת 17/18, ועדיין, לעונה כל כך גרועה - אף אחד לא ציפה.

את פרק #134 הקלטנו ביחד עם הסטנדאפיסט וחבר חיים אלמקיס שאוהד את מכבי תל אביב ויוסי מדינה שהוא כמובן גאון נתונים וסטטיסטיקה של ליגת העל ואוהד הפועל באר שבע.

מקבוצה נוצצת עם משכורות עתק ושחקנים שכבר עשו דבר או שניים בכדורגל הישראלי, הפכה באר שבע לחבורה של פועלים. כל השחקנים, מהשוער ועד אחרון שחקני ההתקפה, יודעים שיש להם מחליף רעב בסגל שרק מחכה להזדמנות לקנות את עולמו, כל שחקן עולה על המגרש עם סכין בין השיניים ורואים את זה בכל דקה ודקה.

הפועל באר שבע השנה החליטה ללכת על קונספט שונה. אחרי שנה מלאה בתהפוכות, אכזבות והשפלה אחת צורבת במיוחד במשחק סוף העונה הוחלט בהפועל ב"ש לבצע שוב חריש עמוק

יריבה די חלשה עם תקציב נמוך אמורה להוות מטרד קל בדרך לשלב הבא שגם בו הפועל באר שבע תהיה מדורגת . אך שוב מתברר מחשבות לחוד ומציאות לחוד.

העונה הסתיימה, ועכשיו אנחנו פה כדי לסכם את העונה מנקודת המבט של השחקנים הכישרוניים - הבלמים הצעירים תוצרת כחול לבן שלנו.

החל משנת 2014, הוציאה אלונה ברקת והפועל באר שבע יותר מ50 מיליון ש"ח על רכש של שחקנים מובילים בליגה המקומית ולאחרונה פתחה במדיניות רכש מעניינת. אך מה עם שחקני הבית?