אני אוהד הפועל באר-שבע הרבה שנים, משהו כמו 23. סה"כ היה כיף, השאיפה הייתה תמיד או לטווח הקצר – לעבור עוד שלב בגביע, לא להתבזות מול אחת הגדולות, או להימנע מירידת ליגה.

הפועל באר שבע של אותה תקופה היא הקבוצה שמסמלת יותר מכל את המשפט ״אם תרצו אין זו אגדה״. היא מייצגת והביאה למרכז הבמה את האנשים השקטים במדינה. היא הפכה את הפריפריה לאימפריה.

בפרק #146 אירחנו את החבר יוסי מדינה מ"זמן של מספרים" וניתחנו בהרחבה את ארועי משחק העונה ואת העתיד של הפועל באר שבע לאחר העזיבה של ברק בכר

השנה היא 2035 ולאחר עשרות שנות דשדוש והידרדרות, יום הדין של הכדורגל הישראלי הגיע וגורלו נחרץ. לכן בחרנו עבורכם, אוהדי הכדורגל הישראלי המותשים, קבוצה חדשה לאהוב ולעודד, כזו התפורה למידותיכם.

כמות הפסקאות שכתבתי ומחקתי לפני שהגעתי לגרסה הסופית של הפוסט הזה היא עצומה. גם עכשיו אני לא חושב שיש לי את המילים הנכונות לתאר את התחושות שלי ושל שאר אוהדי הפועל באר שבע (ואולי גם של קבוצות אחרות) ביחס למאור מליקסון ולפרישה שלו היום, אבל זה הכי טוב שהצלחתי.

זה לא סיכום עשור, כי הסיפור מתחיל בכלל ב-2006. זה לא סיכום, כי סיכום כותבים על דברים שהסתיימו ואני מקווה שהסיפור הזה לא נגמר.

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.

בעשור החולף לא היו המון סינדרלות כאלה בכדורגל הישראלי, אבל עדיין היו כמה שהשיגו מעל ומעבר למצופה. אני מתכבד להגיש לכם כאן את רשימת 10 ההפתעות הגדולות בכדורגל הישראלי בעשור הזה. מתחילים ממקומות 6-10.

קטונתי מלבקר את ברק בכר, שעובדתית הוא כבר אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן, אבל הקבוצה הזאת שנבנתה מטראומת אי המחויבות והשובע של העונה שעברה פשוט לא מספיק איכותית