כמות הפסקאות שכתבתי ומחקתי לפני שהגעתי לגרסה הסופית של הפוסט הזה היא עצומה. גם עכשיו אני לא חושב שיש לי את המילים הנכונות לתאר את התחושות שלי ושל שאר אוהדי הפועל באר שבע (ואולי גם של קבוצות אחרות) ביחס למאור מליקסון ולפרישה שלו היום, אבל זה הכי טוב שהצלחתי.

זה לא סיכום עשור, כי הסיפור מתחיל בכלל ב-2006. זה לא סיכום, כי סיכום כותבים על דברים שהסתיימו ואני מקווה שהסיפור הזה לא נגמר.

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.

בעשור החולף לא היו המון סינדרלות כאלה בכדורגל הישראלי, אבל עדיין היו כמה שהשיגו מעל ומעבר למצופה. אני מתכבד להגיש לכם כאן את רשימת 10 ההפתעות הגדולות בכדורגל הישראלי בעשור הזה. מתחילים ממקומות 6-10.

קטונתי מלבקר את ברק בכר, שעובדתית הוא כבר אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן, אבל הקבוצה הזאת שנבנתה מטראומת אי המחויבות והשובע של העונה שעברה פשוט לא מספיק איכותית

אנסה לנתח את הסגל הנוכחי של הפועל באר שבע ולהבין איפה בכל זאת נמצאות נקודות התורפה והחוזקה של האדומים

שירים את ידו כל מי שהיה מופתע מרימון העשן הצהוב שהופעל אתמול ביציע אוהדי הפועל באר שבע בבלומפילד. אף אחד? זה בדיוק מה שחשבתי.

בפרק #141 ניסינו להבין איך רואה אוהד מכבי תל אביב את פתיחת העונה ומה שקורה במועדון (אם בכלל קורה) והתחלנו לחמם מנועים לקראת המשחק הגדול בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע במחזור הקרוב

שהר, למרות כיבושיו הרבים בליגת העל מאז הגיע להפועל באר-שבע, נתפס כמחמיצן כרוני, כחלוץ שאי אפשר לסמוך עליו וכעל כזה שהקבוצה מחפשת לו מחליף בכל עונה. אך האם באמת ניתן לקרוא לבן שהר מחמיצן כרוני?