אחרי חצי שעה של "משחק" נראה שהחלומות שלי על שישה שערים הם לא רק בגדר חלום, אלא אפילו בגדר חלום פרוע לחלוטין, ואז צ'אן מנצל חסימה קטנה של לוברן ונוגח את הקרן של קוטיניו פנימה והחלום נראה טיפה'לה ריאלי יותר.

תגידו, אתם חושבים שקראוץ' היה מבקיע אם הוא היה עומד לבד מול השוער אחרי מסירות נהדרות כמו שסולנקה ומאנה קיבלו ולא ניצלו. אחד הוא בטח היה מבקיע. הנוסטלגיה תמיד יפה יותר מהמציאות.

הכי קל זה להגיד "מה זה ההרכב הזה ומה קלופ חשב לעצמו כשהוא החליט". הכי קל אבל ממש ממש מתבקש, אז הנה אני אומר.

כשקלופ עולה עם הרביעייה ההתקפית שלו אתה יודע שיהיו הברקות, כדרורים מרתקים ומבצעים אישיים יפים, כי לחבר'ה האלה אולי אין גובה, אבל יש להם טאץ' שאין להרבה אחרים

זה עשוי או עלול להיות המשחק החשוב של העונה. יציאה לפגרה במצב רוח חיובי עשויה לתת דחיפה לפגרה אפקטיבית. הפסד או תיקו עלולים לייצר כדור שלג שהשפעתו גדלה כשאין משחקים להתעסק איתם.

הרכבת חזרה ללונדון היתה מפוצצת מאוהדים, אז כשאני ואתם מקטרים על החניה בסמי או הפקקים לנתניה תחשבו על אוהדי ליברפול שיצאו בתשע בבוקר מהבית בלונדון, שילמו מאות שקלים לכרטיסי רכבת, שתיה ואוכל, ראו משחק ויגיעו הביתה בערך אחרי שלוש עשרה שעות ויותר. פשוט מטורף.

יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ואחריו התייצבתי למשחק היום רגוע מאוד. אחרי הניצחון של סיטי על צ'לסי עשיתי חשבון והבנתי שאנחנו פשוט לא באותה ליגה.

האם אי פעם קרה ששחקן עבר תוך שתי דקות ממעמד של "מה אתה עושה?" למעמד של "איך עשית את זה?", כמו שסאלח עבר בפתיחת המשחק?

יש את הכלל הזה של 20/80, לכן כשהופיע על המסך בערך בדקה העשרים שליברפול מחזיקה בכדור 80% מהזמן היה ברור שזה סימן מבשר רעות, ואכן ארבע דקות אח"כ הגיעה הסידרה הצפויה. סידרת הטעויות, כמובן.

הרחקה שמרחקה, הסיטי היו הרבה הרבה יותר טובים. אמנם עד השער הראשון הגענו שוב ושוב לרחבה שלהם, אלא ששם עשינו כלום ושום דבר וברמות הללו, מי שאחוזי ההצלחה שלו כל כך נמוכים לא ינצח