לא מעניין אותי שהקהל שלהם מנסה להשתלט על הדרומי. להיפך. ראיתם בטדי כמה כיף לראות הרבה מהם עצובים

בשלב הזה החלטתי שאני חייב להתחיל להשפיע על הסיכויים של פדרר לזכות. הרי מה הסיכוי שעוד פעם נגיע לאזור חצי הגמר עם סיכוי ממשי לזכות? לצורך כך החלטתי לנקוט בסיטואציה מאוד הגיונית בעולם המושגים של כל אוהד ספורט - עסקאות עם השטן.

בהיבט הפסיכולוגי, אהדה לקבוצה היא בעלת חשיבות משמעותית לאוהד. ידוע כי אנשים זוכים לשיפור בהערכה העצמית שלהם בעקבות קשרים עם גורמים הקשורים להצלחה, ובכלל זה גם קבוצות כדורגל.

הליגה הצרפתית קצת איבדה מכוחה בשנים האחרונות, יש אפילו שהפסיקו לכלול אותה כאחת מחמשת הגדולות, אבל השנה הליגה האטרקטיבית הזאת חזרה בגדול עם קרב משולש מותח ומרגש בין פ.ס.ז', מונאקו וניס המפתיעה, ועבורי, משחק העונה שיערך בראשון בערב הוא סוג של נוסטלגיה.

פציעתו של מיגל ויטור נתנה את האות להתחלת החריקות במכונה מהדרום. אמנם ויטור הוא בלם מצוין, אבל עם כל הכבוד ויש המון כבוד, לתרץ את הירידה ביכולתה של האלופה בהיעדרותו של שחקן אחד זה מופרך

יריבות מחזקת את האהדה שלנו – אם פדרר היה מפרק את כולם 15 שנים אז הוא כן היה השחקן הגדול בכל הזמנים, אבל לא נערץ כמו שהוא עכשיו. היו צריכים להמציא לו את נדאל, אחרת היו לוקחים אותו כמובן מאליו.

חשבתי לעצמי, שאראה נבחרת “סלבס” שעושים כיף בצהריים ומשחקים כדורגל להנאתם כמו רבים מאיתנו. אך כשהגעתי למגרש, כבר במבט הראשון הבנתי שאני ממש ממש לא בכיוון.

כשמסתכלים על יובנטוס, לא רואים מקבץ קטן מוביל של כוכבים שסוחבים את הקבוצה, או כשרונות צעירים בעונה טובה. הרי, כל אוהד יובנטוס שיצטרך לענות על השאלה, מי השחקן הכי טוב ביובנטוס, פשוט לא ידע מה לענות

אפשר היה לסיים כאן את הסיפור, עם קצת הומור, ולחזור הביתה מוקדם. אולי לעצור לאיזה קפה בדרך. כי ההמשך ממש לא מצחיק. מצד שני, אם כבר הגעתי אז אין ברירה – חייבים להמשיך

העונה התחילה בניצחון כפול על ריאל מדריד בסופר-קאפ וזכייה בעוד תואר נוסף בספרד. גם את שלב הבתים הראשון בליגת האלופות עברנו בקלות. גם בליגה זה עבד חלק יחסית, עם ניצחונות על הרוב הגדול של הקבוצות הקטנות, נפילות מול ריאל וברצלונה ובעיקר מאבק בצמרת הגבוהה עם שתי הגדולות.