מה שעבר על מכבי מקיץ 2016 ועד פאתי קיץ 2017, הוא לא פחות מסחרור של איבוד עשתונות, שלא רק הביא את מכבי ת"א לנקודת ההתחלה, דהיינו טרם הבאתם של קרויף ושלישיית גרסיה, אלא אפילו עד לימי נמני ואיווניר העליזים והזכורים לשמצה

כשהגעתי למגרש (בליגות הנמוכות יש מגרשי כדורגל לא איצטדיונים) הרוח הטבריינית קיבלה את פניי. לא מטפאורית. פשוט רוח חזקה שמגיעה מהכנרת ולא מאפשרת לשחק כדורגל.

העונה הראשונה הסתיימה בהצלחה. את העונה החדשה אני פותח עם ציפיות צנועות מצד ההנהלה, הישארות בליגה, אבל מבחינתי המטרה היחידה היא עלייה לליגה השלישית.

הנעלם הגדול ברשימה הוא השחקן היקר בכל הזמנים בתולדות המועדון, גארת' בייל. לרוע מזלו, בייל היה פצוע ברוב חלקי העונה. העובדה ששחקן כה משמעותי עבור ריאל מדריד אינו כשיר, אילצה את זידאן לבצע שינויים טקטיים ולקדם שחקנים אחרים.

את המצב הנוכחי, אפילו הפסימיים באוהדי מכבי ת"א לא הצליחו לחזות. שנה שנייה ברציפות שהקבוצה העשירה ביותר בארץ, זו שלא מפסיקים להחמיא לה, תסיים בלי שום תואר

הרשמים הם שיובה למדה מאותו גמר שהזכרתי למעלה ומהנפילה הכואבת מול המכונה הגרמנית בשנה שעברה. כנראה שאותם רשמים עשו את שלהם, הסדקים התאחו והלקחים הופקו ונבנתה שיטה מבוקרת ומסודרת

בשנים האחרונות, מי שקיבל ברוב קולות את התואר המכובד והיוקרתי "כדור הזהב" ונקרא השחקן הטוב בעולם לאותה שנה הם מסי ורונאלדו. אין ספק שכל הסופרלטיבים האפשריים מגיעים לשניים האלה, אבל למרות כל הדברים הגדולים שהם עשו ועוד יעשו, היו שנים שבהן הגיע לשחקנים אחרים לזכות בתואר הנכסף

הכדורגל שכן לוקח תארים, הוא הכדורגל ה"מבולגן". כזה שעדיין מבוסס על לחץ מתמשך על הכדור, אך שם את הדגש יותר על יציאה להתקפות מעבר מהירות. כדורגל המבוסס על משחק מהיר בין שחקנים יצירתיים

מה שיהפוך את העונה ההיסטורית הזאת להכי טובה של קבוצה בהיסטוריה יהיה סוויפ או 4-1 לגולדן סטייט על הראש של לברון וקליבלנד. לכאורה זה נראה בלתי אפשרי, אבל אם נביט יותר עמוק נראה שזה לא כל כך דמיוני.

ומהנקודה הקשה אליה הגענו, הקבוצה ממשיכה להתרסק ולצנוח - מרכבת מאמנים שמסרבים לאמן את הקבוצה, ועד לקש ששבר את גב הגמל מבחינתי, איווניר על הקווים של הקבוצה האהובה שלי.