אמנם הפועל חיפה שיחקה את 20 הדקות האחרונות בעשרה שחקנים, אך בדקות אלו שחקני מכבי נתניה רצו רק 0.7 ק"מ יותר משחקני הפועל חיפה, כלומר מכבי נתניה עמדו שווים בריצה גם מול אחד עשר שחקני המוליכה

המפגש בין איטליה לשבדיה הוא כנראה המפגש המעניין ביותר בפלייאוף העלייה למונדיאל הקרב ובא, ובאופן אוטומטי, בכל פעם שהשתיים הללו נפגשות, האיטלקים נזכרים בפצע הפתוח שלהם מיורו 2004 במה שכונה "הדיל הסקנדינבי".

נכון. מול מכבי ניצבה ריאל מדריד בגרסה הפצועה ביותר שלה מאז 2011, אך גם ללא סרחיו יוי, גוסטבו איון ואוגנן קוזמיץ' הפצועים מדובר בקבוצה שמפחידה זה מילה קטנה לידה.

ב-2003 הייתי אמור להשתתף באליפות הארץ, שהתקיימה לראשונה בישראל ובסיומה המנצח טס לייצג את ישראל באליפות העולם למשחקי מחשב. אבל כמו סיפורם הטרגי של כדורגלנים רבים, גם החלום שלי נגדע בעקבות פציעה הזויה

בפרק 56 דיברנו על: סיכום עשרת המחזורים הראשונים בליגת העל, על איך משפרים את ליגת העל ועל מדד העוצמה של אירופה - הקבוצות הטובות באירופה

לא בכדי האצטדיון בנתניה כמעט היה מלא, שתי הקבוצות משחקות כדורגל יפה לעין, כדורים (מדויקים!) על 40 מטר, עקבים, בעיטות למסגרת מחוץ לרחבה, הרמות עם הפאלש.

דברים לא הולכים כמצופה בקליבלנד. העונה הרגילה היא לא מדד, אבל פתיחה של 6-4, כולל הפסדים לנמושות על הנייר כמו אטלנטה, אורלנדו, ברוקלין והניקס, בשילוב של הגנה מביכה ופרצופים דכאוניים על המגרש והספסל, זה לא דומה בכלל למה שציפו לו מאלופת המזרח של שלוש השנים האחרונות

והנה, מספר חודשים לתוך עונת 2017-18, אחרי כל העבודה שעשיתי עם עצמי במהלך השנים, אני חושש שזה הולך לאבדון. למה? צירוף נסיבות שכזה, שמקשה על כל אוהד בממלכה או מחוצה לה להישאר אדיש.

אין תשובה אחת מנצחת שקובעת אם גישת ה-"טאנקינג", בעצם החלטה אירגונית להפסיד על מנת להשיג בחירות דראפט גבוהות, עובדת או לא. הדוגמה הכי בולטת בשנים האחרונות היא הפילדלפיה שבעים וששים.

אתם מכירים את הריטואל. קבוצה פותחת את העונה עם רצף של כמה תוצאות רעות (הפסדים אם אתה קבוצה נורמלית, תיקו אם אתם מכבי ת"א או בית"ר), את השחקנים אי אפשר להחליף - אז דנים על עתידו של המאמן.