משחק אחד, עם שער אחד, שהתקיים השבוע לפני חמש עשרה שנים, נשאר אצלי חזק חזק בזיכרון

בשיח הספורט בארץ מתעסקים לא מעט בהשוואה בין קבוצות האוהדים של הקבוצות הגדולות ובוחרים לתאר אותם בשמות תואר בהתבסס על פרמטרים סובייקטיביים ולא מדידים. בשני פרקי "קהל נמדד לאורך זמן" ניסיתי למדוד את הקהלים בהתאם לנתונים שאספתי ממקורות שונים בשביל להגיע למסקנה אובייקטיבית, ככל הניתן.

כרגע השחקן הטוב בעולם הוא מסי, בכך מעטים יטילו ספק. על היורש של כריסטיאנו כשחקן טופ 2, אני מניח שיש מחלוקת. יש את סלאח ומאנה מליברפול, אולי אפילו אמבפה וחלק גם יציינו את לבנדובסקי הבלתי עציר. אך בעיניי, מעל כולם, נמצא קווין דה בריינה.

חמש פעמים זכתה נבחרת ברזיל הסלסאו במונדיאל, יותר מכל נבחרת אחרת. הבעיה של ברזיל היא לא רק שהזכייה האחרונה שלה הייתה ב-2002, אלא שמאז אותו טורניר קסום, היא לא היוותה באמת איום.

אספתי מספר אוהדים ממגוון קבוצות, ערים וגילאים, ושאלתי אותם מספר שאלות על הזהות שלהם עם הקבוצה. כיף לראות שבין האוהדים יש דברים משותפים בדיוק כמו שיש ביניהם דברים שונים.

הרצתי את משחק המנג'ר 20 שנה קדימה, מבלי להתערב או לגעת בשום דבר ובסדרת הטורים הקרובה אציג לכם מה יקרה בעולם הכדורגל ב-20 שנים הבאות והפעם: הליגה האנגלית.

הרשימה הבאה חוזרת לכמה מהחילופים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. לשחקנים שנכנסו כמחליפים והשפיעו באופן ממשי על המשחק, כאשר משחקים בעלי חשיבות גדולה מקבלים כמובן משקל כבד יותר. השתדלתי גם לתת ייצוג לכל סוגי התחרויות – ליגה מקומית, ליגת אלופות ומשחקי נבחרות. היום נציג את מקומות 6-10.

כמאמר הפרסומת אשר התנגנה לאחרונה בכל מקום אפשרי, יש דברים שלא עושים. אחד מאותם הדברים, הינו קיום משחקי ספורט ללא קהל.

כולם יודעים שאוהדי מכבי חיפה מספר אחד, אין יותר שרופים מאוהדי בית"ר, האיכות והנאמנות שייכות לאוהדי הפועל תל אביב והקהל של מכבי תל אביב הוא קהל הצלחות. האמנם? בואו נבדוק

הכתבה הזאת היא החלק השני בטרילוגיית הכתבות שלנו שמנסה לפצח את דמותו של אחת מדמויות הספורט הגדולות בכל הזמנים, כשחקן, כמאמן, כאיש כדורגל וכאגדה חיה. בין זידאן שבועט פאננקה בקור רוח בגמר לבין זידאן שמאבד את הראש בגלל משפט של בלם יריבה. בשנים שאחרי, אולי מהדף אותה הנגיחה, זידאן השתדל לשמור על קור רוחו יותר. אולי זה גם יותר קל כשאתה כבר לא על המגרש.