יש משחקים שאתה יכול להרגיש או לדמיין מה יקרה בהם ויש כאלה שאין לך שמץ מושג. המשחק היום הוא מהסוג השני.

למה אנחנו אוהבים את אליפות אפריקה? כי משחקים שם המון כוכבים, בדרך כלל יש שם שחקנים ששיחקו או משחקים בליגת העל (הפעם רק מאמן). והסיבה האחרונה – יש איזו שהיא הילה אקזוטית סביב אפריקה, שגורמת לנו לחלום על כדורגל בתולי, עם המון כישרון, תמים כזה ואטרקטיבי. אבל האם יש לזה אחיזה במציאות? בפנים מקבץ של רגעים גדולים מהאליפויות האחרונות.

שובל היה בוגר מחלקת הנוער הגדולה בישראל והוביל את המחלקה לשעתה היפה ביותר, שני דאבלים רצופים בכיכובו לא הותירו ספק, גדל פה משהו מיוחד

לאור העובדה שתפילותיי נענו, החלטתי שאני צריך לרכב על גל ההצלחה ולהסביר לקורא גולדהאר מדוע עמיר תורג'מן הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד מאמן מכבי ת"א בעת הזאת

תלך כבר שוטה, כי החילופים שלך מטופשים וקבועים, כי בניון תמיד ייכנס בדקה השמונים

הפציעה של הנדרסון גורמת לקלופ לחזור למערך ההתקפי יותר שלו, והוא פותח עם סטארידג' במקום אוריגי שעשה עבודה מעולה בכל המשחקים בהם פתח לאחרונה. אולי הבוס יודע משהו שאנחנו לא יודעים.

לא משנה כמה הגרון כואב את הפועל לא מפסיקים לעודד, לא משנה מזג האוויר כי לא נוצר האקלים שיעצור אותנו מלעודד, לא משנה המגרש, המקום, האזור שבו תשחקי כי לכל חור נגיע, לא משנה באיזו ליגה תשחקי כי גם לשם נשוב

אל תיעלבי 2016, אבל הפעם זו לא אני, זו לגמרי את. בינינו, כמעט מהרגע הראשון היה ברור שזה פשוט לא זה, שאת לא הטיפוס לצהובים כמוני.

השבוע יצא לי לשוחח עם ג'ון הנרי, הבעלבית שלנו. דיברנו על אובמה וביבי, על בייסבול, על הא ועל דא וגם על המשחק הקרוב

לא, אני לא שמח על המצב של הפועל ת"א. ממש לא. נכון, אני לא אוהב את הקבוצה הזאת. נכון, אני נהנה לראות אותה מפסידה. נכון, אני מתעב חלק מהאוהדים שלה. אבל אני בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה לראות את הקבוצה הזו מתפרקת ונעלמת.