באפריל 2018 חלה נקודת מפנה בשער של ליברפול. יורגן קלופ, מאמן שידוע בזכות יחסיו הטובים עם שחקניו, מחליט להדיח מההרכב הפותח את השוער הבלגי סימון מיניולה ומשבץ במקומו את בן ארצו, לוריס קאריוס.

זו העונה ה11 של פפ גווארדיולה על הקווים, אבל משהו מוזר בה, שונה מהאחרות. אולי כדאי להסתכל על הראיונות שלו כדי להבין מה שונה.

פתיחת העונה הנוכחית מאפשרת לתת את הכבוד לכמה מאותם שחקנים שפתחו בצורה מצוינת את העונה וביצעו התאמה מושלמת לקבוצתם.

אחרי ההדחה המביכה מאירופה, עלו קולות רבים שזה לא זה, שעונה שעברה הייתה בינגו כי הליגה חלשה וכי מכבי של השנה לא נראית כלל כמו הקבוצה של שנה שעברה.

התוצאה מתקבלת, הדרך פחות - סיכום ההפסד למכבי חיפה בשלוש נקודות.

נתחיל מהסוף להתחלה/ אין לי ספק שאנטואן קונטה, שאני מעריך בתור דמות ספורטיבית מעולה, שמע אתמול נהמות מכיוון היציע של קהל אוהדי מכבי חיפה.

לא מדובר כאן בסתם עוד ניצחון מתוק במשחק גדול. כאלה היו למכבי חיפה בשנים האחרונות. הניצחון של אתמול העניק משהו אחר לאוהדים הירוקים

כשבבית''ר ירושלים ירגעו מההפסד למכבי חיפה הם יראו את מכבי חיפה של העונה ויבינו: מכבי חיפה של עונת 2019/20 זה מה שבית''ר ירושלים רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה

המהלך ההתקפי הראשון של ליברפול הגיע רק בדקה השישית והוא התחיל עם יד של טרנט ברחבתינו, שלא נשרקה, המשיך עם הרחקה גרועה של גונדוגאן ברחבתו, והסתיים בפצצה של פאביניו, שניתן להגדירה גם כבומבה או כטיל מונחה, לפינה הימנית של בראבו. 0-1 שהורכב מסידרת טעויות ומהלך מושלם אחד.

בכתבה הבאה נסקור את השיאניות מבחינת רצף אליפויות באירופה. לדירוג נכנסו קבוצות שהרצף שלהם נמשך לפחות עשור, ולא לא תמצאו פה נציגות מהליגות הגדולות.