לא רק שמדובר בטורניר הנחשב ביותר, לאורך השנים שוחקו בו המשחקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטניס, מה שהופך את הדירוג הזה למשימה כמעט בלתי אפשרית. בגלל שהשארתי מקום רק לחמישה משחקים גדולים, לצערי לא מעט משחקים מפורסמים נשארו בחוץ.

בטור הקודם הצגנו את מקומות 6-10 במצעד החילופים הגדולים בכדורגל העולמי, כעת הגיע הזמן לחמשת הגדולים בדירוג, אבל עוד לפני כן – 2 משחקי בונוס מהכדורגל הישראלי

פרט לכך שמדובר באחת החלוצות הטובות ביותר שהיו לנבחרת גרמניה, אינקה גרינגס היא גם האישה הראשונה שהצליחה לשבור את תקרת הזכוכית, והפכה למאמנת מקצועית

כדי להבין את המשיכה הבלתי אפשרית שלי לזיזו, את העובדה שהעברתי שעות רבות בשבועות האחרונים בלקרוא את כל מה שנכתב עליו, בלראות את כל הסרטונים האפשריים שלו ביוטיוב, צריך לחזור לעונת 1997/98, עונת הכדורגל הראשונה שלי.

שם זה כבר היה ברור. One does not simply walk into Anfield. אם אתה לא נכנס לשם בתחושת יראה, בידיעה שזהו הגיהנום עלי אדמות לקבוצת חוץ, אל תכנס לשם בכלל.

הריקוד האחרון, שמתמקדת בימי השושלת של מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס, היא בעצם שיר אהבה לכדורסל של שנות ה-90, ואולי בכלל לתרבות והאופנה של העשור כולו. אבל בזמן שהסדרה שמה זרקור על הקבוצה הדומיננטית של אותן שנים והיריבות שעמדו בדרך של כל האליפויות, שווה להיזכר בצד הפחות נוצץ של הנ.ב.א באותם ימים: הקבוצות הגרועות ביותר של שנות ה-90.

בפרק #154  היה לנו הכבוד לארח (במגבלות הקורונה) את אחת הספורטאיות הגדולות בכל הזמנים בישראל - הטניסאית לשעבר - שחר פאר

אז הנה לכם, חמישיית שחקני הזבנג וגמרנו, ואתם כבר יודעים שתקבלו ממני הרבה דוגמאות משנות ה-90

בשיח הספורט בארץ מתעסקים לא מעט בהשוואה בין קבוצות האוהדים של הקבוצות הגדולות ובוחרים לתאר אותם בשמות תואר בהתבסס על פרמטרים סובייקטיביים ולא מדידים. בשני פרקי "קהל נמדד לאורך זמן" ניסיתי למדוד את הקהלים בהתאם לנתונים שאספתי ממקורות שונים בשביל להגיע למסקנה אובייקטיבית, ככל הניתן.

כרגע השחקן הטוב בעולם הוא מסי, בכך מעטים יטילו ספק. על היורש של כריסטיאנו כשחקן טופ 2, אני מניח שיש מחלוקת. יש את סלאח ומאנה מליברפול, אולי אפילו אמבפה וחלק גם יציינו את לבנדובסקי הבלתי עציר. אך בעיניי, מעל כולם, נמצא קווין דה בריינה.