בשנים האחרונות התפתחה בישראל פייק תחרות. מכבי תל אביב והפועל ירושלים סל מתחרות על האליפות, כשחולון וגליל מזנבות בהן מדי פעם. הפועל באר שבע, מכבי תל אביב ובית"ר מייצרות ליגה סופר מעניינת. אבל האם התחרות אמיתית? האם קבוצות השקיעו והעלו את רמת ולכן עלתה גם התחרותיות?

הכדורגל של בית"ר לא מעניין ולא יפה לעין, אך יעיל. פאקו אייסטרן כשאימן את מכבי תל אביב ספג את אותן ביקורות ולקח טרבל. ואז הגיע יוסי בניון, הצרה הכי גדולה שבן זקן יכל לבקש.

(כמעט) כל מה שהיה מעניין, מגוחך, מרתק ומצחיק בספורט השבוע: אליפות אירופה בכדורסל, כדורגל בשבת וכדורגל ישראלי.

ככל שהזכיה מפתיעה יותר, כך היא תהיה זכורה יותר. ככל שפער השנים בין האליפות הקודמת (אם בכלל) לנוכחית רחב יותר, כך הסיכויים שיכתבו לה שירי אליפות גבוהים יותר...

הסרט מתמקד בסיפורים האישיים ואינו נוגע באחת השאלות המעניינות, מי בעצם בעל הבית של מועדון ספורט - האוהדים או הבעלים? לה-פמיליה או גאידמק? המנויים או בעל המאה?

הזדמנות להיזכר בעוד כמה הישגים אחרים, אולי לא היסטוריים, אבל כן כאלה נחמדים ואפילו גדולים ברמה המקומית, כאלה שאולי קצת שכחנו מקבוצות שאנחנו לא רגילים לראות באירופה: