פעם אחת היה כדורגל ישראלי, והכדורגל אהב אוהד אחד קטן. בכל יום שבת האוהד הקטן היה בא, קונה קולה וגרעינים, מפצח בהנאה וצופה במשחק.

החלטתי להביט לאחור ולבנות את הרכב החלומות של בית"ר, כזה המורכב משלל הכוכבים שעזבו אותה במהלך העשור האחרון.

זה היה באוויר כבר הרבה זמן, לפרקים הפך לבלתי אפשרי אך לבסוף אלירן עטר יעבור לבירה ויחליף את הצהוב כחול במדים הצהובים שחורים של בית"ר ירושלים.

הרבה מאוד ביקורת סופג משה חוגג בימים האחרונים. אוהדים, פרשנים ומי לא, עומדים בתור להשמיע את דעתם המלומדת על חוסר הנסיון הזועק של הבעלים הצעיר. ברשותכם אבחר הפעם שלא להסכים.

אנסה להסתכל על הלך הדברים מנקודת מבטם של שני האנשים המרכזיים בסיפור: משה חוגג וגדי קינדה עצמו.

השנה היא 2035 ולאחר עשרות שנות דשדוש והידרדרות, יום הדין של הכדורגל הישראלי הגיע וגורלו נחרץ. לכן בחרנו עבורכם, אוהדי הכדורגל הישראלי המותשים, קבוצה חדשה לאהוב ולעודד, כזו התפורה למידותיכם.

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.

איך נטע לביא מפגיז מ-20 מטר אחרי דריבל מלא בביטחון בעוד פלומיין מאבד עוד כדור שכמעט מוביל לספיגת שער. איך הבלם הצעיר והמבטיח שהגיע מספרד מתנהל באיטיות אחרי חלוץ אשדודי גנרי? מה פספסנו אני שואל

אני יודע שמכבי ת"א עמוקה יותר, מאומנת יותר ואולי גם טובה יותר וגם פיבוריטית. אבל מכבי חיפה רצה לאליפות.