ארסנל ככל הנראה לא תזכה באליפות השנה, אבל חזרה למקום הטבעי של התותחנים בטופ 4 נראית ריאלית. אז למה דווקא השנה? מה השתנה לעומת השנים הקודמות? לטעמי ישנן כמה נקודות עיקריות שאנסה להצביע עליהן

הליגות הנמוכות לא בדרך להיפתח, וזה יכול להיות נזק לכל קהילת הספורט הישראלית, הפרישה של אחד מגדולי השוערים בדור האחרון, וארסנל נמצאת מצומת מכריעה לגבי העתיד שלה. וגם: שלוש המלצות למשחקי השבוע הבא משוויץ, ברזיל וישראל

הבלם הברזילאי הוותיק רשם כמה הישגים נאים בקריירה הארוכה שלו, אבל עם סיום העונה הראשונה שלו באדום של ארסנל ניתן להכריז שזו ללא ספק עונתו הגרועה בקריירה.

בעידן הפוסט-מודרני של הספורט העולמי, לא פשוט להתרגש מאירועי הספורט. נכון, יש ניצחונות, הפסדים, זכיות, אכזבות, סנסציות, רגעי קסם, שיאים; אבל כל אלה פשוט רבים מדי, מציפים מדי.

השאלה שעלתה לי בשבוע האחרון לראש היא "מי השחקן הספרדי הגדול ביותר ששיחק בפרמיירליג". אז החלטתי לצאת למסע בעקבות השחקנים מחצי האי האיברי ששיחקו באנגליה

"מי השחקן הספרדי הגדול ביותר ששיחק בפרמיירליג". ובכן, מדובר בשאלה קשה, כי בניגוד למדינות אחרות ששלחו זרים לפרמיירליג, אין אף שחקן ספרדי שמתבלט מעל כולם. אז החלטתי לצאת למסע בעקבות השחקנים מחצי האי האיברי ששיחקו באנגליה

המנג'ר הצרפתי אמנם שם את ארסנל מחדש על המפה האנגלית עם 3 אליפויות, ואין ספק שזו נחשבה הצלחה כאשר אתה זוכה בהן בתקופה של 8 שנים, אבל כשאחריהן באות 14 שנים ללא כיבוש הכתר, איך נאמר? לא משהו.

על הרבה שחקנים צחקו לאורך השנים - קארים בנזמה, ג'סי לינגארד או דויד לואיז, בגלל היכולת שלהם, או בגלל שהם פשוט מאוד לא באו טוב לאוהדים מסוימים בעין. אף אחד מהם לא קיבל את כמות ה"אהבה" שבנדטנר קיבל.

שלושת הלונדוניות הבכירות מקרטעות, כל אחת בסגנונה שלה. מנצ'סטר יונייטד בעוד עונה שהרבה פעמים עושה רושם מסוייטת, אבל חזק במירוץ לכרטיס הרביעי לליגת האלופות. לפעמים, צריך לדעת מדי "לתת" עונה גרועה.

הקדנציה הארוכה של ונגר בארסנל האפילה לחלוטין על עבודתו של ג'ורג' גרהאם, אך הוא יצק את היסודות הקריטיים להצלחת הצרפתי בארסנל והיה זה שהחזיר אותה לגדולה אחרי שנים ארוכות של דשדוש