לפני קצת יותר משנה "נגמלתי" סופית ממשחקי ה-Football Manager. הם פשוט "גנבו את חיי", כמו שנקרא הסרט הדוקומנטרי על המשחק האגדי

הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית. מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.

הבלוג ילווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.

מאנה, המועמד המוביל הנוכחי בקטגורית "ממשיכים לחפש בנרות מחליף לסוארז", חוזר לשחק וזו בשורה נהדרת, כי אחרי ההופעה המעולה שלו מול ארסנל, אני משוכנע שלונדון עושה לו רק טוב.

במסגרת חיפושיי המתמידים אחרי סימנים מעוררי סכנה, אני מיד מאתר את הראשון - התלבושת הצהובה והדי זוועתית לטעמי. איך בכלל קבוצה אדומה יכולה לבחור תלבושת צהובה

תמיד במשחק פתיחה יש אוירה חגיגית, במיוחד מול יריבה כמו ארסנל ובמיוחד באצטדיון המדהים שלה.

את המסע לאליפות עם ליברפול התחלתי אי שם בתחילת העונה, עם ציפיות לתואר אחרי "מי סופר כמה" שנים. אחרי המשחק הזה כבר ברור שהקבוצה ממש לא רלוונטית לשום דבר בצמרת הטבלה.

במהלך השבוע, כשהמגעים לקראת חתימת חוזה הטאלנט שלי עם "הזווית" התחממו, התחלתי לחשוב מה אני כותב בפוסט הראשון שלי.

ליד בייל ישב מיגל חואן טורס (נכנה אותו מח"ט לצורך הנוחות), איש עסקים מקסיקני מפוקפק. במשך שנים הוא רוכש קבוצות כדורגל, נכשל בניהולן ומוכר אותן במחיר הפסד. תחת בעלותו אתלטיקו מדריד הפכה לקבוצת תחתית, דורטמונד ירדה לליגה השנייה וסמפדוריה התפרקה. הוא מכר את הקבוצות רק לאחר מחאות קשות של הקהלים. בנוסף ישב שנתיים בכלא השוויצרי על מעשי שחיתות.

החתמתי את גיל בורוכוב ממכבי חיפה ב-10 מיליון ליש"ט אחרי שהגענו להבנות בינואר. אמנם לקחתי מקבוצתי האהובה את השחקן הטוב ביותר שלה (91 גולים ב-4 עונות ליגה), שהביא לה שתי אליפויות בשנתיים האחרונות, אבל עכשיו הוא מתקדם למקום טוב יותר.