בעיניים של אוהדת מכבי ת"א, העונה עד אתמול הרגישה כמו ביקור בלונה פארק. אי שם בחודש נובמבר כבר סילקו אותנו מהתור לרכבת ההרים שנקראת "המאבק על האליפות", פשוט כי לא היה מקום. לא היינו טובים מספיק. ואז הגיע ינואר, ופתאום היה מקום על הרכבת ממש ברגע האחרון,

משחק העונה. אדום מול צהוב, ב''ש מול ת"א, פריפריה מול מרכז. אפשר לחלק עוד ים של סופרלטיבים, אבל מעל לכל המשחק הזה הוא משחק על שש נקודות, כזה שיכול לחרוץ את גורל האליפות ואולי אפילו מעבר לכך

דור מיכה הוא גאון בעיניי. שחקן שכאשר הכדור אצלו, אתה יודע שהולכים לקרות דברים טובים. שחקן עם אינטליגנציית משחק מדהימה, שמסיים כל עונה עם מספר דו ספרתי של בישולים.

אז אחרי משחק הנבחרת, הגיע הזמן לבדוק את מצבם של השחקנים שלנו בחו"ל במדור דירוג הליגיונרים והאם זה מתיישר עם מה שראינו בחיחון.

למה כל מי שהייתה צריכה לנצח, אכן ניצחה? סדר המשחקים כבר מכוון לכך שמי שצריכה את הנקודות יותר, מתמודדת מול אחת אחרת שאיננה זקוקה לנקודות.

מאבקי הירידה סיפקו במהלך השנים דרמות אדירות שנמשכו עד למחזורי הסיום ודמעות של שמחה של הקבוצות שזכו להישאר עונה נוספת בליגת העל התנוססו על מסכי הטלוויזיה ונמהלו בדמעות העצב של שחקני הקבוצות היורדות - ריאליטי בשידור חי במיטבו

יותר מדי קבוצות שהתרגלנו לראות כחברות קבע בליגה הבכירה ירדו ליגה וכיום הן לא יותר מעוד מועדון בהתאחדות הכדורגל המקומית. מדור חדש סוקר את מצבן של הקבוצות שפעם קבעו את האלופות בליגה שלהן והיום מנסות לשרוד טיולים למקומות נידחים בליגות נמוכות. והפעם: אסטון וילה.

יצאתי לבדוק מה הניבו תוצאות הפלייאוף בשנים האחרונות שישפכו אור על הדרמה שמחכה לנו בישורת האחרונה שלפנינו. בטור הנוכחי אתמקד בבחינת המאבק על האליפות ובטור הבא בסדרה אציג את התחזית גם לגבי מאבק הירידה.

עכשיו, אחרי שהסתיימו להם שני הסיבובים הראשונים בליגת העל ורגע לפני תחילת מאבקי הפלייאוף, מי לאליפות ומי לירידה, הגיעה העת לסכם את העונה הסדירה.

בתקופת שחר מכבי חיפה זכתה ב-8 אליפויות, 4 גביעי מדינה, שיחקה בליגה האירופית ואף בשלב הבתים של ליגת האלופות. אז מדוע יש חלק שמאמינים שיעקב שחר צריך לעזוב?