אחת מן העונות המותחות בכדורסל הישראלי נגמרה. זו הייתה עונת מפנה עבור כמה שחקנים בליגה שהפכו למלפפונים חמים. בטור זה אתן המלצות להמשך עבור מספר שחקנים בליגה, שנמצאים כעת בפני עונה גורלית שתשפיע על עתידם

אחרי השריקה רחימי מוצא, אני לא יודע איך, את הכוחות לבוא ליציע הירוק ולהודות לקהל, וכשהוא מסמן לנו בידיו את הלב, אנחנו מרגישים שאצלו זה באמת בא מהלב.

האנלוגיה היא לגמר גביע המדינה בכדורגל בשנת 1989. בתפקיד ירושלים, בית"ר כמובן, חיפה הייתה ירוקה כתמיד. ירושלים עלתה במיטב כוכביה, אבל לחיפה היה גם אז עפר משלה.

ההיסטוריה זוכרת בסוף את המנצחים. עם השנים, רק מעטים שעקבו מקרוב זוכרים את הדרך ובסוף נותר רק שמו של המנצח. להפועל ירושלים של העונה הנוכחית לא מגיע ששמה ייחקק בהיסטוריה כאלופת המדינה

עופר שידרג את ההופעה עם חליפה שחורה מעל החולצה השחורה הקבועה ועידן את התגובות להחלטות השופטים. הוא ממשיך לדלג לתוך המגרש בכל הזדמנות, וכשמשהו מעצבן אותו הוא פשוט משלב ידיים על החזה ומרים את הראש לדיבור צפוף עם בורא עולם תוך כדי צעידה לכיוון פינת המגרש

אוהדי מכבי חיפה, שבאים בהמוניהם לכל משחק בסמי עופר בשנים האחרונות, צפו בכישלונות רבים של קבוצתם האהובה, ולא זכו לנחת ממנה. למזלם, לאימפריית הכדורגל בעלת המשאבים הרבים וארון התארים הבלתי נגמר, יש גם אחות קטנה ופחות נוצצת, מכבי ״האנטר״ חיפה

בסופו של דבר הגיעו קבוצות ראויות. קשה להמר נגד מי מהן כי כל אחת מסוגלת לנצח את השנייה ביום נתון.

המשחק השלישי בין קליבלנד לגולדן סטייט היה משחק הפלייאוף הטוב ביותר שראיתי השנה. כל הכוכבים נתנו הופעה ענקית, הקצב היה מסחרר, וההובלה התחלפה בין הקבוצות ובהפרשים קטנים.

אני מניח שרובכם בטח שואלים עכשיו מי זה רחימי, מה כל השמות הללו שכתובים למעלה ואיך בכלל אפשר לציין אותם באותו טור יחד עם רונאלדו ובופון. למזלי אני כותב, אז אני יכול.

הווריירס השוו שיא של סידרת הגמר עם 4 איבודים בלבד. מנגד, קליבלנד איבדו 20, כולל 8 של לברון (ו-4 של קיירי)