הזווית הנוסטלגית

אוהדי כדורגל יכולים להיזכר במשחק הראשון שלהם באותה הקלות שהם נזכרים בבחורה הראשונה שלהם...

היה זה יום סגריר.... אבל במקרה שלי הקבוצה ניצחה. אחחח איזה משחק. אבל בוא נתחיל מהתחלה.

"הנה דייגו!" – זיהה הילד בהתלהבות את דייגו קוסטה ממשחק האליפות של אתלטיקו מדריד נגד ברצלונה, בשבילי זה היה פיילוט עם הילד לקראת המונדיאל.

כל החופש חיכיתי לזה, זה היה האירוע המרכזי של הקיץ. לפעמים היינו נוסעים גם לחצי וגם לגמר הטורניר אם מכבי הגיעו, טירוף כפול.

פעם הייתי רואה כדור, הייתי רץ. קודם כל רץ. נגיע נחשוב מה לעשות. נקרא לזה "נרוץ ונחשוב". היום? היום אני קודם כל מנתח את כל האפשרויות.

חשבנו לעצמנו שהבוליביאנים גרועים בכדורגל, כבר עמדנו בכבוד מול ברזילאים בחופים בריו, אז מה זה כבר כמה גמדים?

בתור ילד נחרט בזיכרוני הזלזול והיהירות של אוהדי ברצלונה, אותה יהירות שאני מזהה בחלקם גם היום. יהירות שזיהיתי בפרצופו של רומאריו כאשר עלה למגרש. מילאן של קאפלו לא נתנה לברצלונה סיכוי.

הרשימה של דמויות וענפי ספורט שגרמו לי לצאת לנסות לתרגל ולחקות את מה שראיתי בטלוויזיה כל כך ארוכה אך יש ענף ספורט אחד שבלט מעל כולם - הבושידו!

יצא לי להיות בלא מעט משחקי כדורגל בחיים שלי אבל תמיד כשמדברים איתי על ערב קסום של כדורגל אני נזכר במשחק הזה הקופה ליברטדורס ליגת האלופות של דרום אמריקה הבמה הגדולה ביותר ביבשת

הפרידה לא הייתה קלה. המון חוויות עברו עליי במקום הזה. אליפויות, אכזבות ,שערים מטורפים, השמטות של דוידוביץ, ביצועים גאוניים של ברקוביץ – רביבו – בניון - קטן ובעיקר הרבה ראובן עטר המלך. גם קצת אופיר קופל חווינו באצטדיון הזה.