אחד האתגרים היותר גדולים ומאתגרים במנג'ר הוא לקחת קבוצה חצי מקצוענית מהליגות הנמוכות באנגליה ולהפוך אותה לקבוצה הטובה בעולם. בדרך כלל מדובר במסע ארוך, מייגע, שלא מתאים לכל אחד

25 עונות מלאות עברו מאז התחלתי במסע המנג'ר, וכעת הגיע הזמן לסכם את הדרך המדהימה שעברתי. 6 חודשים, 5 קבוצות, 4 זכיות בליגת האלופות, 3 טרבלים, 2 מאמן השנה בעולם ומשחק אחד קסום שגרם לי, וגם לכם הקוראים, להתנתק מהחיים האמיתיים ולהתחבר לעולם נוסטלגי, וירטואלי ומהפנט.

החלטתי לחרוג ממנהגי ובמקום ללכת על מערך קלאסי של 4-4-2 או 4-3-3 כמו תמיד, לשחזר במדויק את ה-3-1-2-1-3 המפורסם של ואן חאל מאותה עונה

ממבט על הסגל יש תחושה שאם אכן הייתה קיימת קבוצה כזאת בהיסטוריה, היא הייתה טובה יותר מכל קבוצה אחרת שהיינו עדים לה, מברצלונה וריאל מדריד של היום ועד הדרים טים של מילאן וברצלונה בתחילת שנות ה-90'.

עם אליפות קלילה כבר בעונת הבכורה ובסיס לקבוצת חלומות אגדית, נכנסתי לעשור הראשון בחיי, עונת 90/91, לא רק עם ציפיות לזכות בכל התארים, אלא גם לבנות דרים טים

למעלה מחצי מהמשיבים בסקר שערכתי בטור האחרון בחרו את הקבוצה החדשה שלי, נאפולי, ונתנו לי את הזכות לאמן את השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים (או השני הכי גדול, תלוי את מי שואלים), דייגו ארמנדו מראדונה.

סקרו את השחקנים שיש לכם בקבוצה והכינו רשימה של חוסרים לפי עמדות. עדיף לבנות סגל מאוזן עם שילוב בין ותיקים לצעירים ושחקן אחד לפחות על כל עמדה.

בעונה החולפת הוכחנו שברייטון היא קבוצת צמרת לגיטימית בפרמיירליג שיכולה לנצח כל קבוצה ולהיאבק על אליפות. עכשיו רק נותר לזכות בתואר הנכסף. זאת המטרה היחידה העונה - לסיים את המסע עם ברייטון באליפות היסטורית.

אומרים שעם האוכל בא התיאבון, ובהחלט אפשר להגיד שאנחנו רעבים. רעבים להצלחה. רעבים לתארים. רעבים לליגת האלופות.

האל, רדינג, נוריץ', בורנמות', סנדרלנד. עם הגרלה כזאת קלה, פלא שהגענו שנה שנייה ברציפות לגמר הגדול? וומבלי. 90,000. את אותן השורות ממש כתבתי בטור של העונה הקודמת.