מגיע שלב בחייו של מנג'ר וירטואלי ששחקנים חדשים עם שמות הזויים צצים ומשתלטים על המשחק. בעגה המקצועית קוראים להם "ריג'נים", למרות שבמקומות מסוימים ברשת הם מכונים גם "ניוג'נים", אבל הבנתם את הכוונה.

אחרי שבע עונות עמוסות בציפיות ואכזבות, סוף סופ אני במרחק נגיעה מזכייה בתואר החשוב ביותר באירופה. היריבה שעומדת ביני לבין המטרה היא ברצלונה. אותה ברצלונה שהדיחה אותנו שלוש פעמים ברבע הגמר.

חמש עונות, אליפות אחת, גביע אופ"א אחד, ליגת האלופות- אפס. הייאוש מתחיל לכרסם בי, במיוחד אחרי הכישלון הצורם של עונה נטולת תארים והישגים. מונדיאל 2006 נפתח עם החלטה דרמטית - לעזוב את ווסטהאם לטובת אימון נבחרת לאומית.

נקודות ציון חשובה בקריירה הוירטואלית שלי. כעת אני רחוק פחות ממאה משחקים בכדי לעבור אגדה לונדונית אחרת, הארי רדנאפ. אם אגיע ל-2016, אשבור גם את שיאו של ג'ון לייל (708 משחקים) ואהפוך למאמן בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר על הקווים בבוליין גראונד. אבל עד שאגיע לשם, המטרה הייתה ונשארה זהה: זכייה בליגת האלופות.

בתקווה שהסיטואציה הנוכחית שלי אינה סימן לבאות, החלטתי שאין דרך טובה יותר לחכות לגרר מאשר לפתוח את עונתי הרביעית בווסטהאם, לראשונה כאלופת אנגליה.

אם יש דבר אחד שזכור לי היטב מקיץ 2003 זה הטירוף בחלון ההעברות העולמי. רונאלדיניו בברצלונה, בקהאם בריאל מדריד, כריסטיאנו רונאלדו במנצ'סטר יונייטד ואפילו חיים רביבו חזר הביתה לאשדוד. הקיץ האלטרנטיבי שפתח את העונה השלישית כמאמן ווסטהאם, היה דומה במקצת לקיץ ההוא לפני י"ג שנים.

עונה מוצלחת במיוחד עברה על כוחותינו, אך לקראת העונה החדשה וההתמודדות בארבע מסגרות שונות, היה צורך ברענון הסגל ובהעמקתו, במיוחד לאחר שההנהלה הצהירה שהמטרה היא להגיע שוב לליגת האלופות.

הקשבתי לכולם ורצתי לחפש את קים קלסטרום, מארק קר, צ'רנו סמבה, טריבו ווסט, פאבל ברוז'ק, ארקדיוש בק, מקסים ציגלקו (כמובן) ועוד רבים אחרים אבל כמו שכבר ציינתי קודם, הקופה ריקה.

לפני קצת יותר משנה "נגמלתי" סופית ממשחקי ה-Football Manager. הם פשוט "גנבו את חיי", כמו שנקרא הסרט הדוקומנטרי על המשחק האגדי

בגיל 35 קרה לליאור מה שכולנו חולמים עליו ומפחדים עליו בו זמנית, הוא גילה מחדש את המנג'ר. ליאור החליט שאם הולכים על מהלך קיצוני שכזה אז עושים את זה עד הסוף והוא הסכים לשתף את כולנו בתהליך ולספר מה עובר עליו במהלך העונה. יהיה מעניין...