מה משותף ללורנצו אינסינייה, פאפו גומז, קאנטה, רוברטו קרלוס ומראדונה? כל השחקנים האלו הם 6'5 (1.68 בקירוב) או פחות.

על הרבה שחקנים צחקו לאורך השנים - קארים בנזמה, ג'סי לינגארד או דויד לואיז, בגלל היכולת שלהם, או בגלל שהם פשוט מאוד לא באו טוב לאוהדים מסוימים בעין. אף אחד מהם לא קיבל את כמות ה"אהבה" שבנדטנר קיבל.

כבר עכשיו, בדיוק 4 חודשים לפני פתיחת יורו 2020, יש מי שמכתיר את נבחרת צרפת כזוכה הבטוחה. בטור הזה, אנסה להבין מה עומד מאחורי הדעה הזו.

עכשיו כשאני IN, מבין, זה לא נוצץ - על 5 כדורגלנים שהחליטו שהכדורגל הוא לא הכל בחיים. זהו סיפורם של חמישה שחקנים שלקחו את הלימודים ברצינות יתרה, אפילו אל תוך הקריירה המצליחה שלהם.

זה הזמן לומר שלום - על 5 שחקנים שחייבים לעזוב את הקבוצות שלהם. כל השחקנים ברשימה הזו הם כישרונות גדולים (כל אחד ומידותיו), שאני חושב שהם מבזבזים את זמנם בקבוצה הנוכחית שלהם

אתם בטח רואים את זה בכל משחק. השחקנים עולים לדשא ולוחשים תפילה, כובשים שער ומרימים אצבעות למעלה ומרבים במחוות בינם לבין המקום. הספורט התחרותי, למרות שבמקרים רבים אינו מאפשר לספורטאים לשמור על אורח חיים דתי, מאופיין מאוד עם הודיה לאל. ומה עם ספורטאים שהתחזקו יותר ומקיימים אורח חיים דתי מלא? הנה סיפורם של 4 ספורטאים שחזרו בתשובה.

מרקו אסנסיו. אנשים ראו בו הכישרון העולה בכדורגל, קצת לפני התקופה שבה עוסמאן דמבלה וקיליאן אמבפה פרצו לתודעה של כולנו. אך מאחורי ההצלחה הגדולה שלו, יש סיפור. ואחד לא פשוט בכלל.

אוהדי ברצלונה כבר יצאו בהצהרות שיש "מסי חדש", הוא היה אמור להיות השחקן הצעיר ביותר ששיחק בנבחרת ספרד, והעולם כולו ראה בו את הכישרון הגדול בעולם בזמנו, אז איך הגיע בויאן קרקיץ', שחקן באמת נדיר ביכולותיו, לליגת השנייה באנגליה וממנה לליגה האמריקאית?

במה שונה רינייר ז'סוס מרודריגו גואש, ז'ואאו פליקס ושאר הכישרונות הגדולים בעולם כיום?

סיכומי העשור כבר צצים מכל עבר וגם אני החלטתי לסכם את העשור שעבר עלינו, אבל בצורה קצת שונה – דרך התמונות האייקוניות של אירועי הכדורגל שסימלו עבורי את הרגעים הגדולים של העשור האחרון (חלק ב’)