אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שעוברת לי בראש כבר שבוע - הייתי מת לראות את נטע לביא, דן גלזר ואייל גולסה פותחים בפלייאוף נגד סקוטלנד.

ממבט ראשוני, שני ואולי אפילו שלישי במוצר שנקרא מכבי חיפה כדורסל 2019/20, עשוי להתקבל הרושם שמדובר בקבוצה שכפופה לקלישאה ולתבנית הכמעט קבועה עבור מועדונים בליגת העל שמחזיקים כוכב אחד שאיכותו בולטת משאר חבריו לקבוצה

הודות לניצחון נהדר (וג'יימס יאנג אחד...), 84:78 ברוממה על עירוני נהריה, שהפך אותה לאחת מ-5 הקבוצות היחידות בליגת ווינר סל ללא מאזן שלילי, מכבי חיפה סיימה אתמול (שני) את העשור עם חותמת ראויה שעושה כבוד לעשור שהיה המוצלח בתולדותיה.

את הטקסט שלפניכם כתבתי לפני משחק הפרידה מדקל לפני כשנתיים. המשחק, אגב, הסתיים בהפסד מביך 1:0 להפועל עכו. איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום...

קטונתי מלבקר את ברק בכר, שעובדתית הוא כבר אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן, אבל הקבוצה הזאת שנבנתה מטראומת אי המחויבות והשובע של העונה שעברה פשוט לא מספיק איכותית

שניה לפני שלאו מסי, קון אגוארו והחברים הנוצצים של נבחרת ארגנטינה עולים לדשא של אצטדיון בלומפילד המחודש, זהו זמן טוב לעלות נשכחות ולספר על 5 כדורגלנים ארגנטינאים נשכחים ששיחקו בליגת העל.

אם יש משהו חיובי בפגרה השלישית של עונת הכדורגל, זה שהיא יוצאת בדיוק על המחזור ה-12, רבע עונה באנגליה, וזה זמן טוב לסכם את מה שראינו עד עכשיו בליגה הטובה בעולם.

כשבבית''ר ירושלים ירגעו מההפסד למכבי חיפה הם יראו את מכבי חיפה של העונה ויבינו: מכבי חיפה של עונת 2019/20 זה מה שבית''ר ירושלים רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה

מקריאה בשתי פסקאות השבח והלל שלעיל נראה שמדובר פה על שחקן בסדר גודל, לפחות מבחינה מספרית, בשיעור קומה שמתחיל לדגדג את כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, אבל לא כך המצב.  

אמנם עוד מוקדם להכריז בספטמבר על חורף פורה, אך בעקבות אירועי השבוע בליגה (זה השבוע הזה בחודש בו ריו אבה ובלננשש לא נפגשות), מתחיל להרגיש האוויר שיש סיכוי למשהו שונה. יש ריח של הפתעה.