השילוב בין פוליטיקה ואופי מועדוני כדורגל ברחבי העולם אינו דבר חדש, גם במחוזותינו חוטאים בכך. אך מסתבר שבחירת שחקנים לפי מוצאם היא שיקול שלא נראה רק בארץ הקודש ואף הופך קיצוני יותר במקומות אחרים בעולם, אפילו באירופה הליברלית.

יש המון שחקנים סופר מוכשרים בליגת הנוער. להיות שחקן בקבוצה בוגרת זה יותר מכישרון, זה עניין של מנטליות, של פיזיות. זה לפגוש ג'באר בין עשרים ושמונה ולא נער צנום בן שבע עשרה

אם זה לא מספיק אז מכבי בחרה, בצורה די תמוהה, לעבור דווקא לאצטדיון מאוד לא נגיש תחבורתית כמו נתניה.

לפעמים זה אופי הספורטאים, פעם זאת התקשורת ואפילו הגנטיקה היהודית הועלתה לדיון על המוקד. אני סבור אחרת, זה מתחיל בילדים וזה מתחיל בחינוך, שם מתחילה הבעיה.

ג'יימס הוא בהחלט סיבה לעזיבתו של ארווינג, בדיוק כפי שליאונל מסי הוא הסיבה לעזיבתו של ניימאר. לא (רק) בגלל יחסים עכורים בין הכוכבים הבלתי מעורערים לכינוריהם השניים, אלא פשוט כי הרצון להראות שאתה הגדול מכולם חזק מכל טבעת או גביע