היגוואין הפגין אמנם יכולת טובה בנאפולי והשכיח עד מהרה את קבאני, אך הוא דמה לו בעיקר בדבר אחד: הוא הצעיד את נאפולי לשום מקום. ואז הגיע אלגרי

חלק מהאתרים משקיעים כל כך הרבה בקליקבייט שהם כבר הפכו לבדיחה. ידיעות בסגנון "האם הכוכב העתידי הזה בדרך למנצ'סטר יונייטד?" מסתכמות ב"יונייטד לא תבצע רכש בקרוב"

האליפות האחרונה של לידס יונייטד הייתה אי שם ב-1992, אז אימן אותה הווארד ווילקינסון, שאימן זמנית את הנבחרת האנגלית ב-2000 ולאחר מכן תפקד כמנהלה הטכני

בית"ר היא זאת שדורסת את הליגה. שלוקחת אליפות במחזור האחרון (מי רוצה טיול פסח בבית שאן?). שמחליפה מאמנים, אך שומרת על הזהות. שהמאמנים והשחקנים הטובים בארץ רוצים להגיע אליה. זה אוחנה משייט מהחצי כל הדרך לשער ענק מול הפועל פתח תקווה

כיום, כאשר בכל ליגה יש בערך קבוצה וחצי שמתחרות על האליפות, שחקן יכול לזכות ב-5 אליפויות ועדיין חלקו ברשימת הגדולים ביותר תוטל בספק.

יותר מדי קבוצות שהתרגלנו לראות כחברות קבע בליגה הבכירה ירדו ליגה וכיום הן לא יותר מעוד מועדון בהתאחדות הכדורגל המקומית. מדור חדש סוקר את מצבן של הקבוצות שפעם קבעו את האלופות בליגה שלהן והיום מנסות לשרוד טיולים למקומות נידחים בליגות נמוכות. והפעם: אסטון וילה.

קלאודיו ראניירי הוא אדם טוב. כך אומרים. הוא מאמן טוב. בשילוב היכולות עם האישיות, הוא איש מקצוע שתמיד יגיע רחוק, אך לא יזכה לשתות מהבאר. למה? מפני שמנטלית הוא לא חזק מספיק.

אירופה מהללת היום את מנצ'סטר סיטי ופפ גוארדיולה. בעצם. מונאקו הייתה טובה יותר, הובילה פעמיים, יכלה לכבוש לפחות עוד 3 שערים ובעיקר אמללה את ההגנה האנגלית.

ניסיתי לבחור את השחקנים שפרשו, שאם יחזרו לשחק, היו עוזרים לקבוצותיהם יותר מכל רכש יקר

זהות הכדורגלן הכי טוב בעולם לא מעניינת אותי. מצד אחד, אני אוהד מנצ'סטר יונייטד וככזה, הסימפטיה שלי הולכת לכריסטאנו רונאלדו. מצד שני, אני ארגנטינאי, כך שאין לי אפשרות להימנע מהבנת גדולתו של מסי כשחקן. מצד שלישי, זה לא באמת משנה;