בס"ד

6 שערי זכות ב-2 המשחקים האחרונים. 33 נקודות נותרו בקופה ואם היא תשאר מרוכזת, המקום ה-10 נראה כמו יעד ריאלי, במיוחד כאשר 2 הכוכבים מהעונה שעברה התעוררו. אז למה זה לא קרה עד עכשיו?

**

קלאודיו ראניירי הוא אדם טוב. כך אומרים. הוא מאמן טוב. בשילוב היכולות עם האישיות, הוא איש מקצוע שתמיד יגיע רחוק, אך לא יזכה לשתות מהבאר. למה? מפני שמנטלית הוא לא חזק מספיק. הוא נחמד מדי, הוא לא מחזיר את השחקנים לקרקע בזמן ובדרך כלל הוא מאבד שליטה על הקבוצה לקראת סוף העונה. רפא בניטס האיטלקי. ההבדל בניהם הוא שהקריירה של בניטס התחילה בצורה מבטיחה, עד שהתדרדרה לצ'מפיונשיפ באנגליה. ראניירי נכשל בצ'לסי, ביובנטוס, באינטר, ברומא, בוולנסיה, באתלטיקו מדריד, במונאקו, ביוון (להפסיד איי פארו?!) ובעוד מועדונים.

את הקריירה של האיטלקי אפשר לחלק ל-2. החלק הראשון הוא עד הפיטורין מצ'לסי. החלק השני הוא כל מה שהגיע לאחר מכן. בחלק הראשון של הקריירה שלו, ראניירי נודע בעיקר ביכולתו לקחת קבוצות מליגות נמוכות ולהעלות אותן לליגה הבכירה (קליארי, פיורנטינה) ובזכות זה שידרג את מעמדו והגיע לצ'לסי, שם הגיע להישגים יחסיים. בעונת הבכורה של אברמוביץ', קיבל האיש הטוב תקציב בלתי נגמר לרכש, אותו ניצל בצורה חכמה וסיים במקום השני. ופוטר. אולי זה היה עונש על כך שסיים בטבלה אחרי ארסנל. מאז ועד היום, הוא הפך לסותם חורים. כך היה בשובו לליגה האיטלקית, כך היה במונאקו וכך היה כשהגיע ללסטר. מועדון קטן, מועמד בכיר לירידה, ללא הרבה משאבים יחסית לשאר מועדוני הפרמיירליג. ללסטר הוא הביא את כריסטיאן פוקס, המגן האוסטרי הנפלא ואת רוברט הות, הבלם הגרמני, אותו הביא גם לצ'לסי ב-2002 (הות זכה ב-2 אליפויות עם צ'לסי ובאליפות עם לסטר). ראניירי בנה תלכיד חזק, עם הגנה אגרסיבית והתקפה מהירה. בקישור הוא נתן את המפתחות לאקס מנצ'סטר יונייטד, דני דרינקוואטר והשיטה הוכיחה את עצמה. לסטר ניצחה משחק אחרי משחק, עברה את ינואר בלי לחוות משבר מיוחד ובסיום העונה צחקה על ארסנל, שלא השכילה לקחת אליפות באותה עונה. הכל היה מדהים. אז מה קרה? בואו נחזור קצת אחורה.

ב-2015 לסטר הייתה קבוצה גרועה. היא כמעט ירדה ליגה, אך 6 נצחונות ב-7 המשחקים האחרונים השאירו אותה בסביבה עוד עונה. ל-2016 הביאו את ראניירי בשביל – ובכן – בשביל ששוב יסתום חור. בעונה שעברה לסטר הייתה קבוצה טובה פלוס. היא כבשה, הגנה ושיחקה כאילו בתחילת העונה סוכנויות ההימורים לא דירגו אותה כמועמדת הבכירה לרדת ליגה. ג'יימי וארדי הביא גאווה לאנגליה בתור החלוץ המוביל ואף זומן לנבחרת והקריירה של ראניירי נראתה שוב על פרשת דרכים, הפעם מהצד הנכון של הצומת. אבל האמת היא שכולם שוכחים את ההקשר. צ'לסי חוותה עונה נוראית, שאיכשהו נגמרה בנס במקום העשירי. ארסנל הייתה כתמיד ארסנל, טוטנהאם קרסה בישורת האחרונה, סיטי הייתה עסוקה יותר בעתיד עם פפ מאשר בהווה, מנצ'סטר יונייטד הייתה בהתאוששות מתקופת מויס הקצרה וליברפול בכלל לא היוותה פקטור. לתוך הוואקום הזה נכנסה לסטר, שהדהימה אפילו את עצמה. היא לא תכננה לזכות באליפות, או אפילו בכרטיס לאירופה. היא תכננה להישאר בליגה. לכן, כאמור, הרכש של ראניירי התמקד בשחקני הגנה. לשם המחשה, בעונה שעברה הייתה ללסטר את ההגנה השניה בטיבה בליגה (36 שערי חובה). העונה היא ספגה כבר 45 שערים. צ'לסי ספגה בעונה שעברה 53 שערים. העונה היא עומדת על 19 שערי חובה בלבד, אחרי 26 משחקים. לסטר כבשה בעונה שעברה 68 שערים, צ'לסי כבשה העונה 55 שערים, ב-26 משחקים בלבד (כבשה 59 שערים בעונה שעברה). העונה, ממעמקי התחתית, לא הבינה הנהלת לסטר איפה היא נמצאת ולכן גם פוטר ראניירי. הם טעו לחשוב שהמקום הריאלי עבורם הוא הצמרת ולא מאבקי התחתית.

עצם העובדה שלסטר ניצחה ב-2 המשחקים מאז פיטוריו של ראניירי הגיונית. אבל הדרך, התשוקה, כמויות השערים – כאן נראה כאילו השחקנים רק חיכו שהוא יילך. למה? לא ברור. ואולי זה מציב מראה על העונה שעברה. אולי גם באליפות לא היה לקלאודיו החביב חלק רציני באמת? הרי עכשיו הוא רק הלך וכבר הקבוצה משחקת שוב כמו בעונה שעברה.

תהא הסיבה לפיטוריו של ראניירי אשר תהא, המהלך לא ראוי. לא בזכות האליפות שהביא במקרה למועדון, אלא מפני שהקבוצה נמצאת בדיוק איפה שהיא תכננה להיות כאשר היא החתימה את ראניירי: מעל הקו האדום. השיפור הקיצוני ביכולת הקבוצה מאז שהאיטלקי עזב נראית מקרית מדי. יש שיקראו לה מושחתת. אבל אין מה לדאוג לראניירי, הוא כבר בדרכו ליעד הבא: קורס שרברבות לסתימת חורים מקצוענית.