המונדיאל בברזיל היווה שיא לתור הזהב של גרמניה.

אותו טורניר אגדי בו הגרמנים הביסו את המארחת מברזיל בתוצאה האגדית 1-7, היה פרי להשקעה בת שנים בנבחרות הנוער.

עם זאת, מאז הטורניר ועל אף הצלחה ביורו 2016, גרמניה לא מציגה את אותה יכולת מברזיל, לדעת רבים מאוהדיה.

האמנם אין לאלופת העולם סיכוי בטורניר הקרוב? מי שיאמרו זאת טועים טעות מרה.

לאם, שווינשטייגר וקלוזה פרשו, אבל זה לא הסוף של המאנשאפט.

כמו עוף החול, גם נבחרת גרמניה תמיד ממשיכה להתחדש.

נבחרת צרפת מתחילה להתאושש רק בשנתיים האחרונות מאותו דור אגדי של זידאן.

נבחרת הולנד לא הצליחה לייצר דור המשך לשלישייה של רובן, סניידר וואן-פרסי.

נבחרת ספרד מגמגמת מאז הפרישה של צ'אבי הרננדס ואלונסו יחד עם ההחלשות של אינייסטה.

נבחרת ארגנטינה תמיד מפשלת ברגע האמת – אבל גרמניה תמיד שם.

למעשה, ההישג של גרמניה הוא מדהים. מאז מונדיאל 2002 (למעט יורו 2004), גרמניה תמיד מגיעה לפחות לחצי הגמר בכל טורניר גדול.

מדהימה היא העובדה שגרמניה מצליחה פעם אחר פעם, טורניר אחר טורניר, להעמיד שחקנים אשר ברגע האמת יחליפו את הפורשים ויוכיחו את עצמם.

ב-2010 היה זה תומאס מולר שבעונת הפריצה שלו הבקיע כבר 5 שערים בטורניר, יחד עם אוזיל ורויס.

ב-2012, המאנשאפט הראו לעולם את מאטס הומלס וידעו להחזיר את מריו גומז בשיא כושרו.

ב-2014, היו אלה גצה ושורלה שהביאו את גביע העולם.

ב-2016 היה זה יוליאן דרקסלר הנהדר.

אחד היתרונות הגדולים של נבחרת גרמניה, מה שמבלבל גם את חובבי הספורט, היא היכולת האדירה של הגרמנים להגיע לרגע האמת בשיא הכושר.

נבחרת גרמניה מאז ומתמיד נהגה לגמגם במשחקי ההכנה ולהגיע לשיא יכולתה ברגע האמת.

ב-2010, הגרמנים הפסידו לארגנטינה רגע לפני תחילת הטורניר, אבל פירקו אותה בשלב רבע הגמר וזו דוגמא אחת מני רבות.

באשר למונדיאל עצמו, נראה כי הגרמנים יספיקו לייצר תחליפים בזמן.

יורש לפיליפ לאם הנהדר יהיה יושוע קימיך, מי שעתיד להחליף את הקפטן לשעבר, גם בתפקידו בבאיירן.

את מקומו של שווינשטייגר תפס כבר טוני קרוס, כאשר יחד איתו יהיה מעניין לראות את יוליאן וייגל הנהדר מדורטמונד.

השאלה המעניינת ביותר תהיה האם טימו וורנר, שרשם עונה נהדרת בלייפציג, יצליח להביא את יכולתו לידי ביטוי גם במדי הנבחרת, כאשר גביע הקונפדרציות יהווה פלטפורמה נהדרת.

לירוי סאנה, יוליאן בראנדט, לאון גורצקה, ניקלאס זולה, מקס מאייר וסרג' גנבארי, כולם שחקנים שלא עברו את גיל 21 ומהווים פוטנציאל להגעה לנבחרת לקראת הקיץ הבא.

המבחר הבלתי נדלה הזה של כשרונות צעירים שעולים לגדולה פעם אחר פעם, הם מקור העוצמה האמיתי של הנבחרת האדירה הזו, שאין ספק שתצליח בגדול בקיץ.