הרגשתי צביטה בלב בעקבות הריאיון של עופר רחימי, מאמן מכבי חיפה בכדורסל, אחרי עוד הפסד בשרשרת, והפעם ביום ראשון האחרון מול מכבי ת"א. אני מניח שרובכם לא ראיתם אותו, מאחר ורחימי הוא בסך הכל וורקוהוליק ופריק של כדורסל וזה הרבה פחות מעניין מקונצרט ההעלבויות והדמעות הבלתי נגמר של בניון. בגוף מכווץ, גב כפוף, ראש מושפל ועיניים נעוצות באדמה הוא ענה בדיפלומטיות לשאלות המציקות והצפויות.
פאק, מי המציא את ההתעללות הזו של ראיונות עם מאמנים שהפסידו משחק לפני דקה ורבע וחייבים עכשיו לעמוד לפני פלקט מלא פרסומות ולענות לשאלות מעצבנות?
מאז שג'ף רוזן לקח את הקבוצה, יש פירסומים על כך שהוא מנהל גם את כל העניינים המקצועיים. בנוסף לכך, פורסם בבוקר ב"ידיעות אחרונות" שאם חיפה תפסיד רוזן ימנה מאמן חדש מעל הראש של רחימי וישנמך אותו לתפקיד שעשה שנים רבות, עוזר מאמן.
כשכל המשא הזה על כתפיו וראשו נתן רחימי גיבוי מוחלט לשחקנים ואמר ש"אפשר להוציא יותר מהסגל הקיים". כשנשאל האם דרש חיזוק נוסף, הוא ענה בשיא הלויאליות והג'נטלמניות שכל מה שמתרחש בינו להנהלה נשאר בינו להנהלה. המראיין הצעיר היה מספיק רגיש כדי להפסיק את הראיון אחרי שתיים-שלוש שאלות נוספות באותו קו שקיבלו את אותן תשובות. כנראה שגם הוא הבין שזה לא הזמן הנכון ללחוץ.
פאק, מה טוב במקצוע הזה אם אתה צריך לעבור כאלה השפלות?
מה שמביא אותי למאמן הכי מושפל והכי מפורסם במדינה, הלא הוא בני בן זקן. זה שטביב קובע לו את ההרכבים לפני משחקים ובמהלכם, זה שאוחנה לא סופר אותו וזה ששכטר נותן הוראות לשחקנים להתחמם מול הפרצוף שלו תוך כדי משחק. אותו בן זקן, שתשעים ותשעה אחוזים מהאוהדים שואלים את עצמם מדוע הוא עדיין על הקוים עם כל ההשפלות הללו.
האם באמת רחימי ובן-זקן מרגישים מושפלים?
מי מחליט מה זו השפלה? התקשורת? האוהדים?
אני חושב שבסופו של דבר מה שקובע זה מה שבראש ובלב של המאמן, ולא מה שהאוהדים חושבים או מה שהתקשורת צועקת. אם הוא מרגיש מושפל אז הוא מושפל ואם לא אז לא.
זה שהפרשן/מאמן לשעבר שמדבר עכשיו ברדיו או בטלויזיה ואומר שמשפילים את המאמן, זו למעשה נקודת המבט שלו והחוויה האישית שלו ולא באמת מה שהמאמן מרגיש. יכול מאוד להיות שאותו פרשן חווה סיטואציה דומה בעבר והוא משליך את הרגשות שלו על נשוא הביקורת, במקרה שלנו רחימי או בן זקן.
מה שכן, אותם פרשנים עלולים להשפיע על האוהדים או השחקנים שמאזינים להם, וכך לגרום נזק למאמנים, כי מי יכול לחזות את ההתנהגות של האוהדים והשחקנים שמחליטים שהמאמן מושפל ולכן הוא גם חלש. אותם פרשנים לוקחים כמובן "אחריות" על הפרנסה של המאמן ה"מושפל" ודורשים ממנו להתפטר, כדי לשמור על מעמד המאמן, וכאילו שהם ידאגו לו למשכורת.
עם כל הכבוד לדאגה למעמד המאמן, אינני חושב שהוא נקבע על ידי התנהגות של בעל-בית כזה או אחר או התפטרות של מאמן כלשהו. במחשבה שניה, אינני חושב שיש בכלל מעמד גלובאלי לכל המאמנים, וכל הדאגה של הפרשנים לנושא נובעת ממניעים כלכליים עבורם או עבור חבריהם.
מעמדו של כל מאמן בקבוצתו נקבע אך ורק על ידי המעשים שלו בשטח.
אם השחקנים של רחימי או בן זקן מצייתים להוראות שלהם אזי מעמדם חזק למרות שכל הצופים מהצד חושבים שהם מושפלים.
והכי חשוב, אם בעלי הקבוצות אינם מפטרים אותם ורחימי/בן זקן רוצים להמשיך ולעבוד בקבוצותיהם למרות ה"השפלה" שהם עוברים, זו זכותם המלאה, מכיוון שזו החלטה שלהם בלבד, ומכיוון שפרנסתו של אדם יותר חשובה מכל התיאוריות והדיונים הערטילאיים למיניהם.
ומה לגבי רחימי?
שישה ימים אחרי ההפסד הוא עדיין מאמן הקבוצה, ואני מקווה שימשיך בתפקיד עד סוף העונה לפחות, ובעזרת השם יגיע גם לפלייאוף העליון. לפחות.
