עונה ה-NBA מתחילה בקרוב ובסדרת הטורים הזו הבלוגרים שלנו (וכמה אורחים) ינסו לשכנע אתכם למה כדאי לצפות בכל קבוצה בליגה. היום נעסוק בקבוצות הבית המרכזי.
לשאר הטורים בפרויקט פתיחת עונת 2021 ב-NBA
מילווקי באקס // אודי ריבן:
יש מצב שגם אם העונה הזו תסתיים בסוג של אכזבת פלייאוף, מילווקי עשתה את שלה. הפחד הגדול מפגרת 2021 ועזיבה של יאניס נעלם. אנטטוקומפו חתם על חוזה ל-5 עונות ו-228 מיליון דולר (נכון, יש אופצית יציאה אחרי העונה הרביעית), מה שהשבית תוכניות של לא מעט קבוצות בליגה. ובכל זאת, אחרי שינקו את טיפות השמפניה מהרצפה במשרד של הבאקס, יש עדיין שאלות לא פתורות ובעיות נגררות משתי העונות עם סיום מאכזב.
השאלה הכי גדולה – האם הקבוצה בנתה צוות מנצח, צוות לאליפות, סביב יאניס. האם מייק בודנהולצר למד מהטעויות וההרגלים שאולי נהדרים לעונה הרגילה, אבל מתרסקים בפלייאוף, עם או בלי בועה. ג'רו הולידיי הגיע כדי לשדרג את עמדת הרכז הבעייתית, אבל במחיד כבד (גם בבחירות דראפט וגם בשחקנים לא שוליים בכלל מהסגל), אבל מנגד היה הפיאסקו של אי-החתמת בוגדאן בוגדנוביץ' ב-Sign & Trade.
במבט ראשון – לא נראה שבמילווקי, קבוצה מעולה לעונה הסדירה, אבל פחות לפלייאוף כפי שלמדנו, עשו מספיק כדי לחזק את כל החולשות שלהן. מעבר ליאניס, שהוא תמיד חוויה לראות, והלחץ הגובר על בודנהולצר, כל השאלות שיש לנו לגבי מילווקי יקבלו תשובה רק בסביבות הסיבוב השני בפלייאוף, שם בד"כ מתגלה אם כל הדברים והשחקנים שמעולים לעונה הרגילה גם עמידים בכדורסל קצת יותר מכריע.
אינדיאנה פייסרס // איל פידל:
לאינדיאנה יש סגל טוב ששווה פלייאוף עם חמישיה חזקה מאוד, אבל הסגל שלה חסר מעוף. סאבוניס יכול להיות אולסטאר פעם נוספת, ברוגדון ימשיך להיות מעולה, אולדיפו ינסה לשים את הפציעה מאחוריו וטי ג'י וורן ינסה להמשיך את המומנטום של הבועה (לפני הפלייאוף). גם בעונה טובה של כל השחקנים הנ"ל, קשה לי לראות את הפייסרס מגיעים לסיבוב השני בפלייאוף, ולכן אני חושב שנראה שינוי בסגל במהלך העונה. על פי השמועות, אינדיאנה תכננו לצרף את גורדון היוורד תמורת מיילס טרנר, על פי שמועות נוספות אולדיפו (אשר בעונה האחרונה בחוזה שלו) מחפש לצאת מאינדיאנה, שניהם המועמדים המובילים לעבור לקבוצה אחרת במהלך העונה.
יכולת טובה של אולדיפו או טרנר תוכל להשאיר אותם בקבוצה בינתיים, ולדעתי שווה לעקוב אחרי זה. בנושא אחר – אינדיאנה היא קבוצה ביתית מאוד ולמרות שאני לא צופה לה הצלחה בפלייאוף, אני מצפה לראות אותם מנצחים המון משחקים בעונה הסדירה ונלחמים על יתרון הביתיות, אינדיאנה היא באופן מסורתי קבוצה מנצחת.
שיקגו בולס // אודי ריבן:
חדש זה מעניין, ואצל שיקגו יש הרבה דברים חדשים, בעיקר מחוץ למגרש: ארתוראס קרנישובאס התמנה ל-VP ענייני כדורסל (בקיצור, האיש שמחליט) ובילי דונובן החליף את ג'ים בוילן (שעוזב עם אחוז ניצחונות של 31.7% בלבד ב-123 משחקים) הלא פופולרי על הקווים. בגזרת השחקנים אין המון חדש: פטריק וויליאמס נבחר רביעי בדראפט במהלך שהרים הרבה גבות, כריס דאן המעולה הגנתית (וזהו בערך) לא הוחתם מחדש, גארט טמפל הצטרף, זהו בערך.
אז מה מעניין לראות? בעיקר אם השינוי הדי דרמטי הזה שם את הבולס על איזשהו מסלול לכיוון הצלחה בעתיד, כי הסגל הנוכחי, גם אם בריא לגמרי, לא נראה כמו משהו שמפחיד מישהו במזרח. יהיה שווה לשים לב אם דונובן מצליח לשקם את מה שנהרס בתקופת בוילן אצל ונדל קרטר ג'וניור ולאורי מרקאנן, אם יש איזושהי התפתחות אצל קובי וייט בעונתו השניה בליגה ואם הבחירה בויליאמס הייתה טירוף מוחלט או הברקה גאונית. ואם כל זה ממש לא מושך אתכם, תמיד אפשר לנסות להנות מזאק לאבין, עד שישלחו אותו בטרייד לאנשהו (כנראה, כנראה).
דטרויט פיסטונס // חמי עמיחי:
מעבר לשחקן כזה או אחר או לפעולות המטופשות של ההנהלה של הפיסטונס בפגרה, העונה הזאת יכולה להיות אולי העונה הגורלית ביותר בהיסטוריה של הבוכנות. עד כדי כך. כדי להבין למה צריך להבין את העיר דטרויט. בשנות השיא של העיר זאת הייתה אחת הערים המפותחות בארצות הברית. תעשיית הרכב והפלדה פרנסה כמעט את כל תושבי העיר, ובמקביל הפיסטונס הפכו ל"באד בויז", קבוצה שאמנם ידועה לשמצה, אך שמה את העיר במרכז התודעה האמריקאית.
אלא שמאז המעבר המהיר של תעשיית הרכב האמריקאי אל מחוץ לארצות הברית, דטרויט היא עיר נטושה ומלאת רוחות רפאים. במקביל גם הפרנצ'ייז של העיר עבר כתישה במשך השנים שעברו מאז האליפות האחרונה והמדהימה ב2004. אחרי ניסיון להחליש את הקבוצה משמעותית כדי לקבל בחירות דראפט טובות בשנים הקרובות, הפיסטונס מוצאים את עצמם במצב מסוכן – הם בוודאי לא קרובים להיות מספיק טובים כדי להעמיד קבוצה תחרותית, אבל הם עלולים גם להיות לא מספיק גרועים כדי לקבל בחירת לוטרי טובה בקיץ הבא. המשך הכישלונות של הפרנצ'ייז והעובדה שהאיזור של דטרויט הופך פחות ופחות איזור שיווקי עבור הליגה, יכול להוביל בעוד כמה שנים להחלטה דרמטית עבור הפיסטונס – מעבר לעיר יותר חיה, עם יותר פוטנציאל, מעבר שיחסל כמעט לגמרי את העיר הנטושה.
אם יש דרך בה הייז, אוקאפור, רוז וגריפין יכולים להבין שהם חייבים הישגים בשנים הקרובות, זאת אולי תהיה המחשה טובה – דמיינו לעצמכם את מישיגן ללא דטרויט פיסטונס. עבור מי שחרד למשמעות ההיסטורית של הכדורסל בארצות הברית, אלו הולכות להיות שנים לא פשוטות בכלל.
קליבלנד קאבלירס // אופק אבידן:
הקאבלירס מגיעים אחרי עונה לא קלה (והמאזן הגרוע ביותר במזרח), ומה יהיה העונה? קודם כל, נקודת האור שהקאבס יכולים לקחת מהעונה שחלפה היא שיתוף הצעירים. דריוס גרלנד עוד צריך לעבור חיסון במחלת הכדררת, סקסטון חייב לקבל ליטוש בעניין המסירות, ודווקא קווין פורטר ג'וניור נותן תפוקה לא רעה ביחס לבחירה ה-30 בדראפט ועונה ראשונה בליגה. אל חבורת הצעירים הזו מצטרף כמובן אייזק אוקורו, אחד מהכשרונות המסקרנים ביותר מהדראפט האחרון. עם גרלנד, סקסטון ואוקורו בחמישייה, הקאבס ינסו לשלב גם ניסיון – ובדיוק לשם כך נמצאים קווין לאב ואנדרה דראמונד (שהם לכשעצמם ריבאונדרים טובים) בקו הקדמי.
ואם בניסיון עסקינן, אז אפשר (וצריך) לדבר על הספסל של הקבוצה מאוהיו. לקליבלנד נותרו עוד כמה שרידי אליפות/גמרים מתקופת לברון; הראשון הוא כמובן מת'יו דלבדובה, שיוכל לספק הגנה ואנרגיה לחבורה של ביקרסטאף. שריד נוסף הוא לארי נאנס ג'וניור שמהווה מחליף מעולה ואולי אפילו יהיה השחקן השישי של החבר'ה מקוויקן לואנס ארנה. עם שמות נוספים כמו צ'די אוסמן (שפותח עונה רביעית בקבוצה), ושחקנים שהגיעו מהשוק החופשי (ג'אבייל מגי), הקאבס יכולים לעשות צעד נוסף קדימה.
ככל הנראה שהעונה הזו לא תגמר בפלייאוף, אבל הצעירים יקבלו את הבמה להתפתח – ונקודת האור מהעונה שעברה תימשך.
