עשר העברות העשור בבונדסליגה

לשאר הטורים המעולים לסיכום העשור

כחלק מפרויקט העשור המושקע של האתר, אני אסכם את עשר העברות העשור בבונדסליגה.
ההעברות תימדדנה ע"פ מידת התפוקה ששחקן הרכש הביא, בפונקציה של זמן. כלומר, שחקן כמו ג'יידון סאנצ'ו, שרשם עונה טובה בדורטמונד, אך כשל ברגע האמת, ובעונה הנוכחית מסתמן יותר כדמבלה הבא מאשר ככוכב הבא, לא ייכנס. אין זה אומר שבעוד מספר שנים בודדות הוא לא יהיה רלוונטי להיכנס לדירוגים.

מקום 10: רוברטו פירמינו – פיגוורנסה להופנהיים

פירמינו הגיע להופנהיים ביום הראשון לשנת 2011 לאחר שהתגלה על-סמך הפוטבול מנג'ר. במהלך 153 משחקים, הבקיע פירמינו 49 שערים ובישל 36 שערים אחרים. ב-2013, פירמינו כמעט חתם בלוקומוטיב מוסקבה, אך בעידודו של הקפטן דאז, אנדראס בק, שציין עד כמה ההתקדמות של פירמינו יוצאת דופן, נשאר הברזילאי בהופנהיים.

אין ספק שההחתמה של פירמינו בהופנהיים והמכירה שלו בסכום גבוה פי עשרה מסכום הקנייה, עזרו להופנהיים להתייצב כקבוצת בונדסליגה לגיטימית ולהישאר כזו עד היום. אותו פירמינו אגב, לא נחשב שחקן על ביום מכירתו, 4 שנים וחצי לאחר קנייתו, אך אין ספק כי תקופתו בהופנהיים היוותה הליך משמעותי בהפיכתו למי שהוא היום.

מקום 9: נאבי קייטה – ר.ב. זלצבורג לר.ב. לייפציג

שנתיים בלבד רשם הקשר הגינאי בקבוצה ממזרח גרמניה, אך השנתיים האלו היו משמעותיות ביותר בעיצוב דמותם של השוורים כמועדון מוביל. קייטה עזר ללייפציג לרוץ בצמרת הגבוהה מרגע עלייתה לליגה הראשונה וללא עובדת היותו קשר אמצע כל-כך חזק, לא ברור מה היה עתיד המועדון שנשלט ע"י קונצרן משקאות האנרגיה.

מקום 8: ניקלאס זולה – הופנהיים לבאיירן מינכן

זולה, שצפוי להתחיל בקרוב בהליך שיקום מפציעה קשה בה קרע את הרצועה הצולבת, הפך במהרה לבלם מספר 1 של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה. הכוח הפיזי שלו, יחד עם העובדה שהוא מהיר למרות גודלו, הופכים אותו לבלם המושלם.
פרט פיקנטי על זולה הוא שהגרמני הבינ"ל סיפר שבגיל 16 קיבל טלפון ממאמן נבחרת הנערים של טורקיה, שהיה בטוח ששם משפחתו טורקי ולכן הוא יכול לשחק עבור נבחרתו – זולה המשועשע סירב לנבחרת עמה אין לו כל קשר.

מקום 7: אילקאי גנדואן – נירנברג לדורטמונד

לא הרבה יודעים, אבל לפני שהגיע לשוורצלבוגן, הקשר הגרמני-טורקי שיחק בנירנברג הקטנה, שמגיעה דווקא ממחוז בוואריה – שם משחקת באיירן מינכן. מעבר לכך, הוא יליד העיר גלזנקירכן, מקום מושבה של שאלקה 04, היריבה של דורטמונד באחד ממשחקי הדרבי היותר אמוציונליים שיש בגרמניה. כל זאת לא מנע ממנו לחתום בדורטמונד תמורת סכום מוערך של כ-4 מיליון אירו.

הוא רשם שער ב2-5 המפורסם של דורטמונד על באיירן בגמר הגביע ההוא, והיה חלק מרכזי בשלד של הקבוצה המצוינת שהגיעה לגמר ליגת האלופות בוומבלי, שם כבש את השוויון. כיום הוא חווה רנסנס במנצ'סטר סיטי לאחר שחזר מפציעה קשה.

מקום 6: רוברט לבנדובסקי – לך פוזנן לבורוסיה דורטמונד

העונה הראשונה של לבנדובסקי בדורטמונד לא הייתה מוצלחת והוא רשם בה 9 שערים בלבד ב-43 הופעות. בעונה לאחר מכן הוא הדיח את לוקאס באריוס מההרכב ועזר לדורטמונד לזכות בשתי אליפויות רצופות, שהן שתי האליפויות היחידות בעשור הנוכחי שבהן לא זכתה באיירן מינכן.
בסך הכל רשם לבנדובסקי 103 שערים ב-187 משחקים במדי דורטמונד. אם היה נשאר אצל הצהובים-שחורים ייתכן שמיקומו בטבלה היה גבוה יותר, אך המעבר שלו לבאיירן מותיר אותו במקום השישי והמכובד.

מקום 5: פייר-אמריק אובמיאנג – סט.אטיין לבורוסיה דורטמונד

אובמיאנג המוכשר הגיע כדי לתגבר את הקישור של דורטמונד ולא כדי לרשת את לבנדובסקי כפי שרבים חושבים. יחד עם זאת, עזיבתו של הפולני לבאיירן מינכן הותירה חור ענק שאותו הקשר-חלוץ הגאבוני-צרפתי מילא בהצלחה רבה.
אובמיאנג רשם 98 שערים ב-144 הופעות והמהירות האדירה שלו הפכה לאימת הגנות הליגה. חבל שהוא תיבל את הכישרון האדיר שלו בלא מעט בעיות משמעת שייתכן ובלעדיהן היה מביא את דורטמונד לגבהים חדשים, אך אין ספק שבהתחשב בתמורה שהושקעה עבורו, התפוקה שהביא הייתה מצוינת.

מקום 4: מרקו רויס – מנשנגלאדבך לדורטמונד

רויס הוא הגיבור הטראגי של דורטמונד הנוכחית. הוא הגיע אליה ב-2012, לאחר שזכתה בשתי האליפויות שלה ומאז זכה בגביע אחד בלבד (אלא אם מחשיבים את הסופר קאפ כתואר). יחד עם זאת, סביר שרוב אוהדי דורטמונד יענו רויס בתשובה לשאלה איזה שחקן מזוהה יותר מכל עם קבוצתם.

כואב על רויס שלמרות שיכול היה לעבור לבאיירן מינכן יותר מפעם אחת בחר לא לעשות זאת ועדיין לא זכה בתואר האליפות, כואב על רויס שפספס את הזכייה הגרמנית במונדיאל 2014 וכואב על כל הפציעות שעבר שגורמים לכל אוהד לחשוב, מה הן מנעו ממנו להשיג והאם רויס חסין לפציעות היה יכול להוביל את דורטמונד לאליפות נוספת.

מקום 3: רוברט לבנדובסקי – דורטמונד לבאיירן מינכן

הדבר שעושה בעיניי את ההעברה הזאת לכל-כך גדולה וראויה למקום השלישי, היא שהשחקן הגיע בחינם. לבנדובסקי חלוץ גדול שהגיע אל באיירן מינכן בקיץ 2014, ובתקופתו בה הפך את באיירן לא רק לאלופה הנצחית, אלא גם לאלופה הבלתי מעורערת – כזו שברור שתזכה באליפות, לא משנה מי או מה עומד כנגדה.

ב-263 משחקים במדי הבווארים, רשם לבנדובסקי מספרים מפלצתיים של 218 שערים ו-48 בישולים – כלומר לפחות שער או בישול למשחק. לצד זאת, לבנדובסקי זכה לביקורת מוצדקת על כך שמאז שהגיע אל באיירן מינכן, ועל אף שעזר לבאיירן לדרוס את הליגה הגרמנית, הוא קרס פעם אחר פעם ברגע האמת בליגת האלופות. הכשלון הזה, מונע משמו להיאמר במשפט אחד יחד עם בסטיאן שווינשטייגר ופיליפ לאם שזכורים כמנהיגי העשור.

מקום 2: יוזוע קימיך – שטוטגרט לבאיירן מינכן

כשפיליפ לאם פרש מנבחרת גרמניה, ידעו כבר בבאיירן שיום הפרישה שלו מכדורגל מקצועני בכלל הולך מתקרב, ואכן בקיץ 2017 הקפטן של בירת בוואריה פרש. מה שעושה את יוזוע קימיך כל-כך גדול, הוא שהמצב השחור שדובר עליו כל-כך הרבה לא אוזכר מעולם.

קימיך החל את הקריירה כקשר, הוסט לעמדת המגן הימני וחזר לשחק העונה שוב כקשר. מבחינה חברתית, הוא נחשב לאחד השחקנים החזקים בחדר ההלבשה באליאנץ-ארינה, הספיק להוביל את המרד נגד קובאץ', גיבה את חבריו לקבוצה שנופו מהנבחרת ע"י יוגי לאב ומסומן כקפטן הבא של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה.

מקום 1: מנואל נוייר – שאלקה לבאיירן מינכן

הבחירה בנוייר למקום הראשון הייתה קלה. גם כיום, בגיל 33 ולאחר פציעה קשה מאוד הוא נמנה על השוערים הטובים בעולם.
נוייר הגיע אל באיירן לאחר הימור כושל על מיכאל רנסינג, ולאחר שיורג-בוט הוותיק נקרא להציל את המועדון הבווארי. כבר בעונת הבכורה שלו הציל נוייר שני פנדלים בדו-קרב מול ריאל מדריד והעלה את באיירן לגמר ליגת האלופות.

בשיאו, נוייר נחשב לדעת רבים לא רק לשוער הטוב בעולם, אלא גם לשוער הטוב ביותר בכל הזמנים. נוייר המציא את המושג "סוויפר-קיפר", שוער שמשחק כבלם נוסף ובקריירה שלו ישנם אינספור משחקים בהם הביא לבאיירן מינכן (ולנבחרת גרמניה) את הניצחון במו רגליו, או במקרה שלו, יותר נכון לומר במו ידיו. מספיק להסתכל על סטטיסטיקת הפנדלים שלו (20 עצירות מול 43 ספיגות – לא כולל דו קרב פנדלים) כדי להבין עד כמה גדול הוא, וזאת תוך ידיעה שהמספרים האלה התקלקלו בשנים האחרונות עקב הפציעה הקשה שעבר. עדיין, אלה אחוזים מרשימים גם היום, בהשוואה לשוערים גדולים אחרים.

האימה שהטיל על התקפת היריב, ההגעה למשחקים הגדולים והמוטיבציה לא לספוג אף שער, אף פעם, הופכים את נוייר לרכישת העשור בבונדסליגה.