זה היה שבוע (שבוע הוא התקופה שבין שני ימי מנוחה) מאוד משונה בטור דה פראנס, זה התחיל עם מבול בקטע הראשון באזור הכי שמשי של צרפת שגרם לרוכבים לנטרל את המרוץ. המשיך עם הקטע ההררי הכי מוקדם בטור מזה זמן ארוך (הקטע השני), המשיך עם קטע ללא בריחה שבסופו מוביל המרוץ איבד את החולצה הצהובה בגלל קנס (הקטע החמישי) וקיבלנו גם קטע עם רוחות צד שגרם נזק גדול (הקטע השביעי) וקטע עם בורח בודד שנתפס קילומטר וחצי לסיום (הקטע התשיעי).
הרוכב הכי טוב בעולם
עם כל הכבוד לתחרות בדירוג הכללי ולאופוזיציה הראשונה לפטר סאגאן בדירוג הנקודות אי פעם, הסיפור של השבוע הראשון הוא ווט ואן ארט. ואן ארט חזר מפגרת הקורונה בכושר מטורף ונמצא ברמה אחרת לעומת כולם. הוא ניצח את סטרדה ביאנקה, מילאנו סן-רמו, אליפות בלגיה בנג"ש ואת הקטע הראשון בקריטריום דופינה (שהיה הררי כמו כל הקטעים שם). עם היכולות שלו ובכל קבוצה אחרת ואן ארט היה מגיע לטור דה פראנס כדי לנצח קטעים ולהתמודד בתחרות על החולצה הירוקה אבל הוא הגיע כדי לעזור ליומבו-ויסמה לנצח את הטור. כבר ביולי במחנה האימונים בטין (Tignes) חבריו לקבוצה אמרו שהוא אחד המטפסים הטובים בקבוצה, דבר שנשמע דמיוני עבור רוכב סייקלו-קרוס וקלאסיקות במשקל שמתקרב ל-80 קילוגרמים. אני מניח שהתוכנית של יומבו-ויסמה הייתה שוואן ארט יעזור במישורים, בגבעות ובחלקים טריקיים (כמו בקטע השביעי עם רוחות הצד) ושגם יהיה בין הרוכבים הראשונים ברכבת ההררית.
בפועל ואן ארט מרשים מאוד בטיפוסים, אולי אפילו יותר מרוברט חסינק, ג'ורג' בנט וספ קוס. במישורים ואן ארט כבר פעמיים "נקלע לסיטואציה" שבה הוא קיבל חופש לנסות את מזלו בספרינט ובפעמיים האלה הוא ניצח. ואן ארט ממוקם כרגע במקום השלישי בדירוג הנקודות עם 111 אחרי פטר סאגאן (138) וסם בנט (131), והוא ניקד רק בשלושה קטעים (סאגאן ובנט ב-7). המסלול של הטור השנה קשה במיוחד לכן לא הייתי פוסל את האפשרות שואן ארט יהיה מדורג כל כך גבוה או אפילו יותר כשנגיע לפריז.
הדירוג הכללי
פרימוז' רוגליץ' נמצא בעמדה מצוינת לנצח את הטור דה פראנס – הוא מראש נחשב לפייבוריט מספר 1, הוא הגיע בכושר מצוין, ניצח קטע והשכיח את הפציעה שלו מדופינה אבל למרות מצבו של רוגליץ' יש עדיין מקום לדאגה. יומבו-ויסמה מנסים השנה לחקות את השיטה של סקיי/איניאוס שניצחו את הטור 7 פעמים ב-8 השנים האחרונות (עם ארבעה זוכים שונים) – ללכת All in על הדירוג הכללי, להתעלם מניצחונות בקטעים ולהיות תמיד בשליטה במרוץ. עבור הניצחון בטור יומבו-ויסמה השאירו את דילן חרונווכן, אחד הספרינטרים הטובים בעולם, מחוץ לסגל של הטור (מאז הוא כבר נפצע והושעה אבל הוא מראש לא היה בסגל לטור), גם ההחתמה של טום דומלן הייתה חלק מהאסטרטגיה למלחמה באיניאוס. בפועל למרות כמה פציעות הקבוצה עד עכשיו עומדת בציפיות ועושה מעל ומעבר עבור רוגליץ'.
לדעתי הבעיה נמצאת בגישה של רוגליץ', בקטע השמיני יומבו-ויסמה הובילו בקצב רצחני שדילל מאוד את דבוקת המובילים, האחרון ב"רכבת" היה טום דומלן שהקריב את המיקום שלו בדירוג הכללי עבור רוגליץ', אך רוגליץ' לא ניצל את עבודה הקשה ולא תקף. רוגליץ' הגיב להתקפה של פוגאצ'אר והשניים השאירו את כל רוכבי הדירוג הכללי מלבד קינטנה מאוחריהם, זו הייתה הזדמנות פז עבור רוגליץ' "להכות" בברנל כל עוד הוא חלש ולפתוח פער של דקה בדירוג הכללי אבל הוא בחר לרכב הגנתי. ברנל ואחר כך גם ייטס (שלבש את הצהובה) גישרו וסיימו ביחד עם רוגליץ' בזמן שפוגאצ'אר צמצם 40 שניות בדירוג הכללי. רוגליץ' ויומבו-ויסמה נוקטים באסטרטגיה דומה לזו שהם נקטו בה בג'ירו ובוואלטה של 2019, הם קצת פחדו לקחת את החולצה הצהובה בשלב מוקדם כי זה מביא המון אחריות קבוצתית, בשנה שעברה זה היה מוצדק כי הסגלים שלהם למרוצים האלה (במיוחד בג'ירו) היו חלשים, בטור הם הקבוצה הכי חזקה.
בפועל יומבו-ויסמה כבר רכבו בשבוע הראשון כאילו שהחולצה הצהובה אצלם אבל בלי היתרון בדירוג הכללי. רוגליץ' השיג את החולצה הצהובה בקטע התשיעי עם פער של 21 שניות על ברנל אבל יכל להיות יותר אגרסיבי ולהשיג אותה יום קודם לכן עם פער של דקה או יותר על ברנל, כרגע עוד מוקדם לקבוע אם זו טעות שהוא יפסיד בגללה את הטור אבל זה נראה קצת מדאיג. לג'ירו 2019 רוגליץ' הגיע בכושר על שדעך בשבוע השני והשלישי והוא הפסיד את המרוץ בגלל שהיה הגנתי מדי בתחילת המרוץ ולא בנה פער כל עוד הכושר שלו היה טוב. בשנה שעברה איגן ברנל ניצח את הטור אחרי שלא בלט במיוחד בשבוע השני כי הוא הגיע לשבוע השלישי בכושר מעולה. אם הפער בין רוגליץ' לברנל אחרי השבוע השני יהיה בהישג יד רוגליץ' עוד עלול להתחרט על ההססנות בקטע השמיני.
ברנל הוא לא היחיד ממנו רוגליץ' צריך לחשוש. הרוכב הכי טוב בקטעים ההרריים היה טדאיי פוגאצ'אר. פוגאצ'אר קיבל קצת חופש לתקוף אחרי שאיבד דקה ועשרים שניות ברוחות של קטע 7 והוא ימשיך להיות אגרסיבי בהמשך. נאירו קינטנה נראה השנה כאילו חזר לשיאו ובשבוע הראשון הוא בעיקר ניסה לא לאבד זמן כי גם הוא מחלים מפציעה. אחרי שבוע יש 12 רוכבים במרחק של שתיים וחצי דקות מרוגליץ', לא כולם מאיימים על הפודיום אבל לכולם יהיה צריך להגיב במקרה של מתקפה.
הצרפתים האומללים
לא היה מנצח צרפתי בטור דה פראנס מאז ברנאר הינו בשנת 1985. את הנתון הזה אנחנו שומעים בכל שנה ובכל פעם זה נשמע מדאיג יותר. מאז 1985 המנצחים הגיעו מ-10 מדינות שונות כולל מחצי הכדור המערבי ומחצי הכדור הדרומי אבל מנצח צרפתי לא היה. כשהמסלול של הטור דה פראנס 2020 הוצג המון חשדו שהמארגנים מנסים לסדר מנצח צרפתי. המסלול נראה מתאים בדיוק לתיבו פינו (ויש כאלה שאמרו שהוא מתאים לאלאפיליפ) שהגיע לטור דה פראנס מוכן מתמיד. פינו סיים את הטור בשנה שעברה כשפרש בקטע ה-19 אחרי פציעה ברגל, אז הוא היה ממוקם במקום החמישי בדירוג הכללי לפני שפרש אך עם היכולת של פינו בפיראנים, הקריסה הצפויה של אלאפיליפ וההססנות של רוכבים כמו סטיבן קראוסוויק ועמנואל בוכמן הוא נראה כמועמד המוביל לנצח את הטור.
ז'וליאן אלאפיליפ היה הרוכב של הטור בשנה שעברה. הוא ניצח שני קטעים, החזיק את החולצה הצהובה במשך 14 קטעים ובעיקר שילהב את הקהל הצרפתי. אלאפיליפ הגיע לטור השנה ללא שאיפות בדירוג הכללי אך לקח את החולצה הצהובה כשניצח את הקטע השני והוא לא אחד שיוותר עליה בקלות. אלאפיליפ איבד את החולצה הצהובה בקטע החמישי כשקיבל קנס של 20 שניות על "הזנה לא תקנית" (לקח בקבוק במרחק שקטן מ-20 קילומטרים לסיום), הדבר הנכון בשלב הזה היה לאבד זמן רב בקטעים הבאים כדי לקבל חופש לצאת לבריחות אבל אלאפיליפ רצה לקחת את החולצה הצהובה בחזרה והשקיע בכך המון מאמצים. בקטע השמיני החלומות של הצרפתים נגוזו – תיבו פינו נשר מהפלוטון בעקבות כאבי גב שנגרמו מהתרסקות בקטע הראשון ובהמשך הקטע אלאפיליפ איבד זמן רב גם הוא.
התקווה הצרפתית נאחזת עכשיו בגיום מרטא וברומן בארדה. מרטא הוא לא רוכב גרנד טורים מנוסה ובארדה הוא לא הרוכב שהיה לפני 3-4 שנים. שניהם נמצאים במרחק חצי דקה מרוגליץ' אך כבר התקשו בהרים. אם קטעים 7 ו-8 היו מסתיימים בפסגה ולא אחרי ירידה אני מאמין שהם היו בפער גדול עוד יותר. באופן אירוני הרוכב הצרפתי שנראה כרגע בכושר הכי טוב מבין כולם הוא אלוף צרפת הטרי ארנו דמאר שנשאר מחוץ לסגל של FDJ לטור כי הם רצו לספק לפינו את העזרה המקסימלית. לפחות צרפת כבר קיבלה שני מנצחי קטעים השנה בדמות אלאפיליפ ונאנס פטרס והצפי הוא שנראה גם כמה צרפתים בקרב על החולצה המנוקדת בשבוע השני ובשלישי.
הדירוגים המשניים
כפי שהזכרתי בתחילת הפוסט סוף סוף קיבלנו תחרות אמיתית על החולצה הירוקה. מאז 2012 פטר סאגאן סיים כל טור דה פראנס עם החולצה הירוקה (גם ב-2017 כשנפסל הוא הוביל בדירוג הנקודות). השנה סאגאן נראה קצת פחות טוב מאשר שהיה בשנים הקודמות. יש לציין שה"פחות טוב" של סאגאן הספיק לו למקום רביעי במוניומנט, שלוש פעמים טופ-5 בשבוע הראשון של הטור והחולצה הירוקה. בעוד ספרינטרים כמו קייס בול וקיילב יואן מתרכזים בעיקר בניצחונות בקטעים נראה שסם בנט, בריאן קוקאר ומתיאו טרנטין נחושים לעצור את הרצף של סאגאן. קטעים 10 ו-11 השטוחים יכולים להיות קטעי מפתח בקרב על החולצה הירוקה, אם סאגאן ישמור על החולצה אחרי שניהם הוא יהיה בסיטואציה טובה מאוד לשמור עליה עד לסיום, אבל אם בנט או קוקאר ישימו את הידיים על הירוקה הם יהיו מאוד נחושים להגן עליה ואולי נקבל קרב על הירוקה במאוצי הביניים בקטעים ההרריים.
על דירוג המטפסים אין הרבה מה להגיד בינתיים. יש עוד כל כך הרבה נקודות לחלק ובנואה קוסנפואה יפסיד את החולצה עד סוף השבוע השני. אולי אחרי שפינו ואלאפיליפ איבדו עניין בדירוג הכללי נראה אותם מתחרים על החולצה המנוקדת.
מה מחכה לנו בשבוע הבא
כאמור קטעים 10 ו-11 הם קטעים שטוחים מאוד ומלבד אפשרות של פיצול בעקבות רוחות צד לא צפוי שם שום שינוי דרמטי בדירוג הכללי. קטע 12 הוא קטע גבעתי אבל לא מספיק קשה בשביל שינויים בדירוג הכללי. קטע 13 הוא גם גבעתי ברובו אך מסתיים ב"קיר" שמגיע עד ל-15% שיפוע, אם יווצרו שם פערים הם בטח לא יהיו בלתי הפיכים. קטע 14 מוגדר על ידי המארגנים כקטע שטוח אך יש בו עלייה מצטברת של מעל 2,600 מטרים כולל טיפוס מקטגוריה שנייה באורך 12 קילומטרים, זה יכול להיות קטע שמתאים לבריחה. בשבוע השני רק קטע 15 הוא קטע הררי אימתני שיאתגר מאוד את רוכבי הדירוג הכללי – אחרי 100 קילומטרים שטוחים הרוכבים יעברו ב-75 קילומטרים שני טיפוסים מקטגוריה ראשונה ויסיימו עם 17.7 קילומטרים של הגראן קולומבייה (Grand Colombier), בקטע הזה ייגרם המון נזק ורוכבים יפסידו את הטור.
הקורונה
אי אפשר שלא להתייחס למגפה העולמית. הטור דה פראנס נדחה בחודשיים בגלל המגפה והוא מתרחש בזמן שהגל השני מכה בצרפת. המארגנים וממשלת צרפת הוציאו הנחיות מאוד מגבילות שהכניסו את הקבוצות לסוג של בועה והודיעו שקבוצה שבה יימצאו שני מקרים חיוביים בתוך שבוע תסולק מהמרוץ. בספורט הזה אי אפשר לבודד את הרוכבים לחלוטין וכמה רוכבים הביעו את דאגתם אחרי הקטע השמיני בו המון צופים ללא מסכות שאגו על הרוכבים בטיפוסים. אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה יקרה בשבועיים הקרובים. לדעתי הטור הוא אירוע גדול מדי עם משמעות כלכלית חשובה מדי כדי להתבטל באמצע. אותם המארגנים של הטור לא ביטלו את מרוץ פריז-ניס שהתרחש בעת התפרצות הגל הראשון של הקורונה אלא רק קיצרו אותו בשלב אחד, וזה קרה באווירת חוסר ודאות וללא היכרות של חצי שנה או יותר עם הנגיף. אני אופטימי לגבי המשך המרוץ אבל מצד שני ייתכן שאני כותב את הפוסט הזה אחרי שהמרוץ בעצם הסתיים.
