עם כל הכבוד לתחרות בדירוג הכללי ולאופוזיציה הראשונה לפטר סאגאן בדירוג הנקודות אי פעם, הסיפור של השבוע הראשון הוא ווט ואן ארט.

הטור השנה סיפק לנו אין סוף נקודות מעניינות, אנקדוטות משובחות או סתם מחשבות חדשות לשקוע בהם, ובגלל שדנו כל כך על אלאפיליפ העצום, ברנל הכוכב, סאגאן המלך או בארדה המאכזב (?), אבחר להתמקד דווקא בנקודות נישתיות (יחסית) שלדעתי חמקו מן הנוף הסיקורי.

אז מה מייחד את ברנל לעומת הרוכבים הקולומביאנים האחרים? קודם כל, אף אחד לא ניצח כל כך הרבה בגילו. אין מה לומר, הבחור הוא ווינר. אך התכונה המאפיינת אותו יותר מכל זו היכולת שלו במירוץ נגד השעון.